חורן – הבדלי גרסאות

ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ו[[שנות ה-30 של המאה ה-20|ה-30]] של [[המאה ה-20]] נעשו מספר ניסיונות על ידי אנשי [[היישוב]] (בהם: [[יהודה אלמוג]], [[שאול אביגור]] ו[[יצחק בן צבי]]) להקים בשטחים, שהיו באותה עת בבעלות [[פיק"א]], חוות הכשרה לנוער יהודי מערי סוריה לקראת עלייתו לארץ ישראל. כל הניסיונות הללו לא קרמו עור וגידים בגלל סיבות שונות{{הערה|{{פעמים|[[צבי אילן]]|'החלוץ' בסוריה וההתיישבות בחורן 1928–1936|14.3(1)|1982, תשמ"ג}}}}. ב-[[1942]] נרשמו זכויות הקרקע במקום ברשומות המקרקעין הסוריות על שם חברת פיק"א. החל משנת 1943, ניסו השלטונות הסורים לפגוע בזכויות פיק"א בקרקע. לשם כך נעזרו בוואקף המוסלמי שהחל לטעון כי מדובר באדמות וואקף שאינן ניתנות למכירה. בין [[1944]]{{כ}}{{הערה|שם=Fishbach|1=M. R. Fishbach, ''Jewish property claims against Arab countries'', [[Columbia University Press]] (2008), pg. 161}} {{כ}} ל-[[1948]] הפקיעה הממשלה הסורית את הקרקעות. ב-[[1957]] לאחר פירוק פיק"א הועברו שטרי הקניין לידי [[הקרן הקיימת לישראל]]{{הערה|1=[[גיא בכור]], [httphttps://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1554 "האמת שהושתקה עד היום: רמת הגולן תמורת החורן - והבעלות של ישראל"], באתר gplanet.co.il, {{כ}}29 בינואר 2012.}}.