גומי סינתטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשנות ה-30 של המאה ה-20 |
מ הוספת קישור למונומר |
||
שורה 5:
לראשונה נוצר גומי סינתטי בשנת 1910 על ידי ה[[כימאי]] ה[[רוסי]] סרגיי לבדב. יישום הטכנולוגיה נולד מתוך מחקרים שפורסמו ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], שנכתבו על ידי קאורותרס והמדען הגרמני [[הרמן שטודינגר]]. מחקרים אלו הובילו בשנת [[1931]] ליצירת אחת הצורות היותר מוצלחות של גומי סינתטי הידוע בתור "[[נאופרן]]". נאופרן עמיד מאוד לחום ולכימיקלים כגון [[נפט]] ו[[דלק]]. משתמשים בו בצינורות דלק ובתור חומר בידוד במכונות.
ב-[[1935]] הצליחו המדענים הגרמנים לסנתז את הראשון מתוך סדרה של חומרים סינתטים הידועים בשם "גומיות בונא". הם היו "קופולימרים", כלומר הפולימר שלהם נוצר לא ממונומר יחיד, אלא משני
בעיה נוספת הייתה שגומי טבעי הוא נדיר יחסית בטבע, ועד אמצע שנת 1942 עברו לשליטה יפנית מרבית השטחים בהם ניתן להפיק את הגומי הטבעי. כתוצאה מכך יזמה ממשלת ארצות הברית פרויקטים עצומים כדי לזרז את ייצור הגומי הסינתטי, ועד סוף 1944 ייצרו את החומר יותר מ-50 מפעלי ענק. תפוקת ארצות הברית לבדה הייתה כפולה מייצור הגומי הטבעי בשנים שלפני המלחמה.
| |||