וינסטון צ'רצ'יל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדיילי טלגרף |
|||
שורה 107:
עיסוקו העיקרי של הגדוד בהודו היה משחק ה[[פולו]], וצ'רצ'יל, הפעלתן ובעל הנפש הסוערת, לא מצא לעצמו מנוח. הוא בילה את זמנו בלימודים מספרים שהזמין מאנגליה, אך ניסה בה בעת להגיע למקומות בהם שקקה פעילות מעניינת יותר. בשנת [[1895]] השיג אישור לנסוע ל[[קובה]] על מנת לצפות בדרך בה נלחמים ה[[ספרד]]ים במורדים הקובנים. צ'רצ'יל הצליח גם להשיג הסכם עם העיתון "דיילי גראפיק" לפיו יכתוב לעיתון כתבות על שיראה במסעו.
בשנת [[1897]] ניסה צ'רצ'יל להגיע לזירת המלחמה בין [[יוון]] ו[[טורקיה]], אך עד שהצליח להסדיר את הדרוש למסע, תמה המלחמה. בדרכו חזרה ל[[אנגליה]] שמע על מרד ה[[פתאנים|פשטונים]] בצפון מערב הודו (כיום [[ח'ייבר פח'טונח'ווה]] ב[[פקיסטן]]), ושב להודו על מנת להשתתף בדיכויו. בעבר הבטיח לו סר [[בינדון בלאד]], שהיה מפקדו הצבאי של האזור המורד, כי אם ישיג בלאד פיקוד קרבי נוסף, יתיר לצ'רצ'יל ללוותו. הוא הזכיר לבלאד את הבטחתו, ובלאד התיר לו ללוות אותו במערכה בת ששת השבועות. את רשמיו שלח לעיתונים "הפיוניר" ו"[[דיילי טלגרף]]". באוקטובר 1897 שב צ'רצ'יל לבריטניה, וספרו הראשון, "סיפורו של כח השדה ממאקאלאנד", שעסק במערכה הפשטונית, הודפס בדצמבר.
בעודו מוצב רשמית עדיין בהודו, ולמעשה בחופשה מוארכת מגדודו, ניסה צ'רצ'יל להצטרף לצבא שהקים [[הוריישו קיצ'נר]] על מנת לכבוש מחדש את [[סודאן]]. קיצ'נר התנגד לנוכחותו של צ'רצ'יל בצבאו, ודרש כי ישוב לגדודו בהודו. אך צ'רצ'יל ניצל את קשריו הפוליטיים, וקיצ'נר קיבל מברק מראש הממשלה [[רוברט גסקוין ססיל]], המרקיז מסולסברי, שדרש כי יתיר לצ'רצ'יל להצטרף אליו. בסופו של דבר סופח צ'רצ'יל לגדוד הכידונאים ה-21, אשר הרכבו נקבע על ידי "משרד המלחמה" ב[[לונדון]] ולא על ידי קיצ'נר. במקביל לכך שימש כתב עבור העיתון "מורנינג פוסט". בעודו בסודאן צפה צ'רצ'יל באירוע אותו תיאר כהסתערות ה[[פרשים]] הבריטית האחרונה, ב[[קרב אומדורמן]]. באוקטובר [[1898]] שב לבריטניה והחל לעבוד על ספר בן שני כרכים בשם "מלחמת הנהר", אשר פורסם בשנת [[1899]].
| |||