הבדלים בין גרסאות בדף "פפין הגוץ"

נוספו 53 בתים ,  לפני שנה
מ
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ
{{מנהיג
|כיתוב=ציור של פפין מעשה ידי לואי פליקס עמיאל. הציור הוזמן על ידי [[לואי פיליפ, מלך הצרפתים|לואי פיליפ]] עבור המוזיאון ההיסטורי של ורסאי בשנת [[1837]]
|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}
}}
{{השושלת הקרולינגית}}
 
== קורותיו ==
פפין נולד כבן שני לכרוטרוד ([[690]]–[[724]]) ולקרל מרטל בעיירה ז'ופיל, חלק מממלכת [[אוסטרזיה]] הפרנקית, שנשלטה על ידי שושלת ה[[מרובינגים]] (כיום חלק מהעיר [[לייז']] ב[[בלגיה]]).
אביו היה "השר על הבית" (מאיורדומוס) של המלך המרובינגי.
 
בשנת [[740]] התחתן עם בארטרדה מלן, ולזוג נולדו מספר ילדים ששלושה מהם שרדו עד לבגרות. הבולט שבהם הוא קרל הגדול.
 
בשנת [[741]], אחר מות אביו, קרל מרטל, עברה משרת המאיור-דומוס וכוחה ליד פפין ואחיו קרלומן, בניו החוקים של מרטל. אחיהם למחצה גריפו נכלא על ידי שני האחים במנזר. קרלומן האדוק פרש לחיי [[נזיר]]ות בשנת [[747]] והשאיר את השלטון על הממלכה הפרנקית בידיו של פפין, ששימש כמאיור-דומוס של המלך המרובינגי [[כילדריק השלישי]]. למעט תוארו כמלך, לכילדריק לא היה כוח ממשי, וכל ההשפעה וקבלת ההחלטות רוכזה בידיו של פפין. באותה שנה נמלט גריפו מן המנזר שבו היה כלוא וחיפש מחסה אצל [[אודילו מבוואריה]], שהיה נשוי לאחותו של פפין, הילטרודה. בתגובה כפה פפין, על אודילו הכרה במנהיגותו, ולאחר מותו של הלה (ב-[[748]]), מינה את [[טסילו השלישי]] כדוכס האחראי על האזור.
 
פפין החליט בשלב זה להפוך למלך באופן פורמלי, ולא רק מעשי. הוא פנה לאפיפיור [[זכריאס]] בשאלה, מי צריך להיות המלך - זה שיש לו את כוח בפועל או זה אשר מחזיק בתואר. התשובה הייתה ידועה מראש: האפיפיור זכריאס היה תלוי בכוחו של פפין וצבאו שיגן עליו מפני ה[[לומברדיה|לומברדים]]. בשנת [[751]], לאחר שקיבל את תמיכתו של ה[[אפיפיור]], הדיח פפין את כילדריק מתואר המלך, מה שהפך את כילדריק לאחרון המלכים המרובינגים. התמיכה של האפיפיור הבטיחה התנגדות אפסית, ופפין השלישי נבחר על ידי אספת עם של מנהיגים פרנקים למלך. שערו של כילדריק גולח והוא נשלח למנזר. פפין נמשח כנראה על ידי [[בוניפציוס הקדוש]] תחת הכינוי "מלך בחסד האל" (Dei gratia rex), תואר שהיווה תקדים חשוב בהתפתחות המלוכה במערב [[אירופה]]. יחד עם פפין המליך בונאפיציוס גם את אשתו של פפין, ברתה מלאן (הידועה גם כברתה ארוכת הרגל) ובכך הפכו בניו של פפין מקודשים הן מצד האב והן מצד האם. גריפו המשיך במרד שלו, אך נהרג בקרב [[סן ז'אן דה מוריין]] ב-[[753]] וההתנגדות חוסלה.
 
ב-[[28 ביולי]] [[754]] הגיע ה[[אפיפיור]] [[סטפנוס השני]] ל[[פריז]], ומשח את פפין שנית בטקס חגיגי (טקס הסאקרום - Sacrum) שנערך ב[[בזיליקת סן דני]]. האפיפיור העניק לו ולשני בניו את התואר "אבי הרומים" (patricius Romanorum). בשל תוחלת החיים הנמוכה באותה תקופה, נמשחו גם שני בניו של פפין, [[קרל הגדול|קרל]] ו[[קרלומן הראשון, מלך צרפת|קרלומן]]. טקס זה הוא הבסיס לשמה של [[האימפריה הרומית הקדושה]] (Sacrum Romanum Imperium).
 
לאחר המלכתו יצא פפין לשני מסעות מלחמה נגד ה[[לומברדים]] בצפון [[איטליה]], בראשות המלך [[אייסטולף]]. בכך שירת פפין את האינטרס של הכס הקדוש למנוע התפשטות של אייסטולף לכיוון [[דוקטום רומאנום|שטחם]]. לאחר שניצח את אייסטולף, בשנים [[745]] ו-[[756]], דחק אותם מאדמה שתפסו מידי הכנסייה, ולאחר מכן החזיר והוסיף לאפיפיור שטחים ([[רוונה]] ו[[פנטאפוליס]]) שמאוחר יותר יהוו את הגרעין ל[[מדינת האפיפיור]] ויכונו "[[מתת פפין]]". בשנת [[759]] הדף את ה[[סרצנים|מוסלמים]] מגאליה לאחר שכבש את [[נרבון]]. בשנת [[763]] כבש את [[באווריה]], והפך את טאסילו, שליטה, לנתינו. באותו שנה הוא גם כבש את מחוז ספטימנה מה[[מוסלמים]]. בשנת [[768]] ניצח את דוכס [[אקיטן]], וסיפח את ארצו לממלכתו.
 
כיבושו הרבים, מערכותיו הצבאיות המוצלחות, והתמיכה האפיפיורית בה זכה, החזירו לממלכה הפרנקית את כוחה והשפעתה מימי המלך [[כלוביס הראשון]].