שיוט (תעופה) – הבדלי גרסאות

'''שיוט''' [[תעופה|בתעופה]] הוא שלב הטיסה הארוך והעיקרי בו [[כלי טיס|כלי הטיס]] טס בתנאים (בגובה, מהירות וכוח מנוע) קבועים ולאורך זמן. בשיוט כל הכוחות הפועלים על המטוס נמצאים במצב של איזון, הגרר שווה לדחף והעילוי שווה למשקל. שיוט מתוכנן בדרך כלל לביצועים מיטביים בהתאם למשימה.

עם העלייה בגובה ישנה ירידה ניכרת בגרר הטפילי בגלל שהאוויר דליל יותר ולכן מתנגד פחות לתנועת כלי הטיס. אי לכך, לרוב ביצועי המטוס נהיים יעילים יותר ככל שעולים גבוה יותר. ישנן הגבלות מסויימות הנובעות מטבע העבודה של סוגי מנועים שונים. לדוגמה: מנועי בוכנה, במיוחד אלה ללא מדגשי טורבו או סופר, יאבדו לחץ בתוך הצילינדר מהר מאוד, ולכן מנועים אלה לא מיטביים לעבודה בגבהים אלה. מנועים המפעילים מדחף דוגמת מנועי בוכנה וטורבו-פרופ דורשים שלהבי המדחף יסתובבו במהירויות תת קוליות, אחרת המדחף לא יוכל לייצר דחף. ביצועי מנועי סילון מסוגים טורבו-סילון וטורבו-מניפה משתפרים עם העלייה בגובה והירידה בטמפרטורת האוויר ולכןאבל בגלל הדרישה לזרימת אוויר מספקת ובמהירות של עד 0.4 מאך בכניסה למנוע מטוסים אלה לא יכולים לטוס גבוהה מדי. מרבית מטוסי הנוסעים הסילוניים משייטים בגבהים של 20,000-40,000 רגל (6,000 עד 12,000 מטר) בהם ביצועי מנועי הטורבו מניפה מקנים להם את הביצועים המיטביים יחסית למהירות שלהם.

=== שיוט-טיפוס על קולי ===