|
|
|
הבסיס למדידה הוא תנודה של [[סייסמוגרף]] (מסוג מסוים) במרחק של 100 ק"מ ממוקד הרעש. מגניטודה של 1.0 בסולם ריכטר היא תנודה של מאית מיקרון. מגניטודה של 2.0 היא תנודה של עשירית מיקרון. מגניטודה של 3.0 היא תנודה של מיקרון וכן הלאה. כמות האנרגיה המשתחררת בין דרגה אחת לשנייה בסולם ריכטר שקולה לפי 30 מהדרגה הקודמת.
ריכטר פיתח שיטה המאפשרת לקבוע את המגניטודה של האנרגיה שהשתחררה במוקד רעידת האדמה. על פי ריכטר, המגניטודה נקבעת על פי מידת התנודה בנקודת המדידה. כאשר התנודה גדלה פי 10 המגניטודה גדלה ביחידה אחת. כמו כן, כאשר המגניטודה גדלה ביחידה אחת, כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד הרעש גדלה פי 30. לכל רעידת אדמה מגניטודה אחת בלבד והיא תמיד מתייחסת רק למוקד הרעש.
העוצמה הרבה ביותר נמדדה בסדרת רעידות אדמה במגניטודה 9.5 ב[[צ'ילה]] בשנת [[1960]]. [[רעידת האדמה בוואלדיביה (1960)|רעידה זו]] גרמה ל[[צונמי]] בגובה 25 מטרים שחצה את כל [[האוקיינוס השקט]] והכה כמעט את כל איי האוקיינוס השקט ואת [[אוסטרליה]], והגיע עד מזרח [[יפן]].{{הערה|1={{הידען||כשכדור הארץ תוקף|when-earth-attact-081005|אוקטובר 2005}}}}
הטבלה הבאה מציגה את תיאור הנזק האפשרי של רעידות אדמה לפי סולם ריכטר:
{| class=wikitable
|
