פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 727 בתים ,  לפני 8 חודשים
הרחבה, עריכה
{{פירוש נוסף|נוכחי=מהפכה החוקתית בישראל|אחר=מרד שאירע ב[[ברזיל]]|ראו=[[המהפכה החוקתית בברזיל]]}}
{{הממשל בישראל}}
'''המהפכה החוקתית''' ב[[ישראל]] היא תהליך של הרחבת ה[[ביקורת שיפוטית|ביקורת השיפוטית]] על חוקי הכנסת, בעקבות חקיקתם, בשנת [[1992]], של שני [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] העוסקים ב[[זכויות האדם]]: [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. ה[[שופט]]בשני [[אהרןחוקי ברק]],יסוד בעתאלה שכיהןעוגנו כשופטלראשונה [[ביתבמפורש המשפטבחוק העליון]]ערכיה ואחרשל כךמדינת כנשיאו,ישראל התייחסכמדינה אליהודית חוקיםודמוקרטית. אלהאחרי כאלכן, בעליבשנת מעמד על-חוקי הדומה ל[[חוקה]]1994, שעל-פיואף ניתנהנוספה ל[[בתילהם המשפטהפניה בישראל|בתיאל המשפט]]הכרזת הסמכותהעצמאות להכריזכמקור על בטלותו של [[חוק]] העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ופרשנותם באופן זהלעקרונות על ידיפיהם בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת השלטון במדינה ובמעמדן שליכובדו זכויות האדם בישראל, יחד עם עליית כוחו של [[בית המשפט העליון]] (בפרט בשבתו כ[[בג"ץ]]) לעומת [[הכנסת]] ו[[ממשלת ישראל|הממשלה]].
 
ה[[שופט]] [[אהרן ברק]], בעת שכיהן כשופט [[בית המשפט העליון]] ואחר כך כנשיאו, התייחס אל חוקים אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי הדומה ל[[חוקה]], שעל-פיו ניתנה ל[[בתי המשפט בישראל|בתי המשפט]] הסמכות להכריז על בטלותו של [[חוק]] העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ופרשנותם באופן זה על ידי בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת השלטון במדינה ובמעמדן של זכויות האדם בישראל, יחד עם עליית כוחו של [[בית המשפט העליון]] (בפרט בשבתו כ[[בג"ץ]]) לעומת [[הכנסת]] ו[[ממשלת ישראל|הממשלה]].
 
ביסוס המהפכה החוקתית מיוחס ל[[אסכולה]] אותה הוביל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, הדוגלת ב[[אקטיביזם שיפוטי]]. נבחרי ציבור רבים וכן [[משפטן|משפטנים]] (ביניהם [[נשיא בית המשפט העליון]] [[משה לנדוי]], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט [[מנחם אלון]] והפרופ' [[רות גביזון]]) חולקים על גישה זו, ולשיטתם לא היה מוסמך בית המשפט העליון לעשות שימוש בחוקי יסוד אלו על מנת להנהיג "מהפכה חוקתית".
גם הצעתו של ח"כ רובינשטיין לא אושרה, אך הוא לא אמר נואש, וב[[הכנסת השתים עשרה|כנסת השתים-עשרה]] הגיש, על פי הצעה של השר [[דן מרידור]] שנדונה בוועדת חוקה, חוק ומשפט, את הצעת חוק יסוד: חופש העיסוק ואת הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
 
את אישור חוקי היסוד של זכויות האדם ניווט יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, [[אוריאל לין]], שכיהן בתפקיד זה מתחילת 1989 עד אמצע 1992. ביום 17 במרץ 1992 הביא ח"כ לין את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לאישורה של מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. בהביאו את החוק אמר: {{ציטוט|תוכן = החוק הזה הוכן, מתוך הבנה שעלינו ליצור הסכמה רחבה של כל סיעות הבית. היינו מודעים לכך, אין אנחנו יכולים להעביר חוק-יסוד, שמעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם לא נגיע להסכמה רחבה של כל סיעות הבית. [...] אנחנו לא מעבירים את המשקל לביהמ"ש העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד: החקיקה ולא בחוק יסוד: זכויות האדם שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים{{הערה| [http://82.166.33.81/Tql//mark01/h0007949.html#TQL פרוטוקול ישיבה השלוש-מאות-ותשעים-ושמונה של הכנסת השתים-עשרה, י"ב באדר ב' התשנ"ב (17 במרס 1992)]}}}} החוק אושרהתקבל בקריאה שניה ושלישית ביום 17 למרץ 1992, שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת, ברוב של 32 מול 21 חברי כנסת. התקבלה רק הסתייגות אחת, שהיא ההסתייגות שפסלה את שריון החוק והצורך לשנותו ברוב מוחלט. שתיהסתייגות ההצעותזו אושרוהתקבלה על ידיחודו הכנסתשל בחודשקול מרץלאחר 1992,שח"כ שלושה[[צ'רלי חודשיםביטון]] לפניהפך הבחירותאת לכנסתהצבעתו.
 
==האקטיביזם השיפוטי==
כל שופטי ההרכב היו תמימי דעים כי "חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי" שכנגדו טען "בנק המזרחי", אינו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי לפיכך יש לדחות את הערעור.
 
עם זאת, ב[[אוביטר דיקטום|הערת אגב]] עסקו השופטים בשאלת משמעותם של חוקי היסוד באופן כללי. שבעה שופטים, בראשם הנשיאים שמגר וברק, סברו כי כאשר הכנסת מחוקקת חוקי היסודיסוד היא פועלת בסמכותה כ[[האספה המכוננת|אספה מכוננת]] מהוויםהמכוננת חוקה. השופט [[מישאל חשין]] חלק עליהם, ואילו השופט [[צבי טל]] נמנע מלעסוק בשאלות החוקתיות הכלליות, בשל ההנחה המוסכמת כי אין לשאלות אלה השלכות לנושא הנידון{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Psika_Word/elyon/PADI-NH-4-221-L.doc ע"א 6821/93 '''בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי'''], פ"ד מט(4) 221. {{DOC}}, חוות דעתו של השופט טל בסוף פסק הדין}}. בראיון שהעניק שנים לאחר פרישתו הביע טל חרטה על שלא הצטרף לעמדת המיעוט העקרונית של השופט חשין{{הערה|ענת סרגוסטי (עורכת), '''ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון''', עמ' 203}}.
 
 
* '''ביקורת שיפוטית''': נקבעה סמכותו של בית המשפט לבקר את חוקי הכנסת ולהכריז על בטלותם במקרה של סתירה לחוק יסוד.
 
נקודה נוספת בפסק הדין עסקה במבחן ה[[מידתיות]] שבפיסקתשבפסקת ההגבלה בחוקי היסוד. הכרעת השופטים בשאלה זו הרחיבה את שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לדון בחוקתיותו של חוק: ב[[פסקת ההגבלה]] שבחוקי היסוד, מתוארת פגיעה אפשרית בזכויות המנויות בחוקי היסוד: {{ציטוטון|אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש}}. בפסק הדין נקבע כי למידתיות שלושה מבחנים:
# מבחן הקשר הרציונלי: לפיו יש להוכיח כי החוק הפוגע אכן ישיג את המטרה המבוקשת.
# מבחן הפגיעה הפחותה: כלומר, להוכיח כי בחוק נעשתה הפגיעה המינימלית ההכרחית לשם השגת המטרה.
בהמשך [[1994]] נחקק חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד–1994, שבסוף אותה שנה שונה שמו ל[[חוק בשר ומוצריו]], התשנ"ד–1994, הקובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו [[תעודת הכשר]]. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק.
 
מפעם לפעם עולה, בעיקר במערכת הפוליטית, הצעה להוסיף פסקת התגברות גם ב[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]], ובכך לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט על פי חוק יסוד זה.{{הערה|{{ערוץ7|עדו בן פורת|"יצא המרצע מן השק"|297360|27 באפריל 2015}}{{ש}}{{ynet|שחר חי|התנאים של בנט ושקד וההחלטה של נתניהו. מה יעלה בגורל פסקת ההתגברות|5239570|25 באפריל 2018}}}} חברי הכנסת הפעילים ביותר בכך היו [[משה גפני]] ו[[איילת שקד]], לימים שרת המשפטים. בנוסף למחלוקת הבסיסית האם ראוי להוסיף לחוק היסוד פסקת התגברות, בקרב התומכים בהצעה יש מחלוקת האם די ברוב של 61 חברי כנסת כדי לשוב ולחוקק חוק שבוטל, בדומה לפיסקה בחוק יסוד: חופש העיסוק. או שיש צורך ברוב מיוחד, גדול יותר.
 
===הצעות חקיקה אחרות===
25

עריכות