מוסא אל-עלמי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←תולדות חייו: מסגד עומר |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←תולדות חייו: תבנית קישור לערך באנגלית |
||
שורה 12:
בשנות ה-30 תמך עלמי בתוכנית קנטוניזציה ב"פיקוח השלטון המנדטורי". על פי תוכניתו, הקנטון היהודי היה אמור להשתרע ברצועת החוף שבין [[תל אביב]] ו[[עתלית]], אליו יוכלו היהודים להביא "כמה מהגרים שירצו, ולחוקק שם כל חקיקה שימצאו לנכון".{{הערה|[[בני מוריס]], '''מדינה אחת, שתי מדינות''', פרק 2, עמ' 71.}}{{הערה|ראו גם: יהושע פורת, '''ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929''', עמ' 180.}}
עלמי היה בין המנהיגים הפלסטינים הבודדים שנפגשו עם מנהיגים יהודים ציוניים בשנים 1934–1936, בחפשו בסיס לפשרות בחיים המשותפים בארץ ישראל.
בשנות ה-30 הגיע [[דוד בן-גוריון]] למסקנה שעליו ליצור קשר עם מנהיגי [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] ולשאת ולתת עמם. הוא בחר לפנות אל עלמי, ובתחילת אפריל 1934 נפגש עמו לראשונה בביתו של [[משה שרת]] בירושלים. בן-גוריון תיאר בפניו עד כמה מועילה העלייה היהודית לארץ ישראל ולתושביה הערבים, אולם עלמי השיב: "אני בוחר שהארץ תהיה עניה ושוממה אפילו עוד מאה שנה, עד שאנחנו הערבים נהיה מוכשרים בכוח עצמנו להפריחה ולפתחה". הוא הציע בפני עלמי הקמת פדרציה ערבית, שאליה תצטרף המדינה היהודית, וכך יהוו ערביי ארץ ישראל מיעוט במדינה היהודית, אך חלק מהרוב הערבי הגדול בפדרציה. עלמי הסכים לדון בכך, אולם פגישתם הבאה התעכבה למספר חודשים, משום שעלמי היה עסוק בעבודתו במשפט [[רצח ארלוזורוב]] ולאחר מכן חלה. באמצע אוגוסט ביקר אותו בן-גוריון בביתו הכפרי ליד ירושלים.{{הערה|שם=בר-זוהר 312|מיכאל בר-זוהר, '''בן-גוריון''', כרך א, פרק יד, עמ' 312–315.}} עלמי אירח אותו בביתו בכפר הקטן [[
באותה תקופה מכרה משפחת אל-עלמי ליהודים 900 דונם באזור [[בית שאן]],{{הערה|[[צבי אל-פלג]], '''מנקודת ראותו של המופתי''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה, עמ' 165}} בהן אדמות הקיבוץ [[טירת צבי]].{{הערה|תום שגב, '''ימי הכלניות''', עמ' 226.}}
ב-1936 נפגש עלמי גם עם [[יהודה לייב מאגנס]], שהביע את הסכמתו להגבלת העלייה היהודית ל-30 אלף נפש בשנה.{{הערה|בני מוריס, '''מדינה אחת, שתי מדינות''', פרק 2, עמ' 48.}}
|