בגידה – הבדלי גרסאות

בתקופות ובארצות שונות היה נהוג לקבוע צורות אכזריות ומשפילות במיוחד של [[הוצאה להורג]] כלפי בוגדים. ב[[אנגליה]], למשל, נקבע בחוק בפירוט כי בוגד [[תלייה|יתלה]] בצווארו אך [[תלייה, גרירה וביתור|יורד מעמוד התלייה בעודו חי, ולאחר מכן יסורס, מעיו יוצאו מבטנו בעודו חי וישרפו לנגד עיניו, ואז יושאר לגסוס לאיטו ולאחר מותו תחתך גופתו לארבעה נתחים שיוקעו לראווה במקומות ציבוריים שונים]]. עונש זה חל רק על גברים שנמצאו אשמים בבגידה, ואילו נשים שנמצאו אשמות בעבירה זו [[העלאה על המוקד|הועלו על המוקד]] כמו [[מכשפות]] ו[[כופרים]].

גם בארצות אירופיות אחרות נקבעו לבוגדים עונשים של הוצאה להורג בצורות מיוחדות כיד הדמיון, כגון קשירת הבוגד לארבעה סוסים שדהרו לכיוונים שונים וקריעתו לגזרים ביניהם.

כאשר השתחררו האמריקאים מהשלטון הבריטי, נקבע ב[[חוקת ארצות הברית]] האיסור על השלטון לנקוט ב"עונשים אכזריים ובלתי רגילים" (cruel and unusual punishments) כאשר כוונת מנסחי החוקה הייתה במיוחד לעונשים מסוג זה. אולם ארצות הברית שמרה על עונש המוות כשלעצמו לבוגדים, שבוצע בדרך כלל באמצעות תלייה "רגילה".

ב[[מדינת ישראל]], שבה בוטל [[עונש המוות]] בשנת [[1954]], נותר בעינו עונש מוות על בגידה ב{{סחפ|חוק העונשין|פרק ז סימן ב|פרק ז' סימן ב' של חוק העונשין, התשל"ז-1977}} וב{{סחפ|חוק השיפוט הצבאי|סעיף 43|סעיף 43 של חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955}} (כן נותר במדינת ישראל [[עונש מוות]] על עבירות לפי {{סחפ|חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם||חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950}}). מקרה יחיד של הוצאה להורג על בגידה הוא מקרהו של [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]], שנשפט כבוגד על ידי [[בית דין שדה]] בתחילת ימי המדינה, והוצא להורג על ידי [[כיתת יורים]], ומאוחר יותר טוהר שמו. [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות העבריות]] שפעלו בתקופת המנדט הבריטי הרגו פעמים אחדות יהודים שנחשדו בבגידה.

במהלך ההיסטוריה השתנה מונח הבגידה בצורה מהותית. בכל חברה נתונה, מוגדרת בגידה כהיפוכה של נאמנות הנדרשת ומצופה מבן אותה חברה, והקריטריון לנאמנות משתנה בהתאם למבנה הבסיסי של החברה, והמקור הפוליטי, המשפטי והאידאולוגי ממנו שואב השלטון לגיטימציה. באירופה של [[ימי הביניים]], הנאמנות הבסיסית שנתבעה מאדם הייתה כלפי הגבוה ממנו בסולם ה[[פיאודליזם|פיאודלי]], ובמיוחד כלפי ה[[מלך]]. השאלה האם המלך היה דובר אותה שפה ושותף לאותה תרבות כמו נתיניו, הייתה בלתי רלוונטית לחלוטין לגבי חובת נאמנותם כלפיו (למעשה, מכיוון שבתי המלוכה התחתנו אלה באלה בלי הרף, מצב נפוץ היה שהמלך הוא בן לאשה שבאה מארץ אחרת ונכד לשתי נשים שבאו מארץ שלישית ורביעית).

כך, למשל, העיר [[בורדו]] שבדרום [[צרפת]] הייתה בשלטון מלכי [[אנגליה]] בכל תקופת [[מלחמת מאה השנים]]. מבחינתם של תושבי בורדו, "נאמנות" במלחמה זאת הייתה לסייע ככל יכולתם בניסיונו של מלך אנגליה לכבוש את צרפת, ו"בגידה" - לסייע בדרך כלשהי למלך צרפת בניסיונו להדוף את ההתקפה האנגלית.

הגדרת הנאמנות, ועמה הגדרת הבגידה, השתנתה בצורה מהותית עם שקיעת ה[[פיאודליזם]] והעברת מוקד ה[[ריבונות]] מן המלך אל ה[[עם]]. הדבר הומחש בצורה דרמטית על ידי שני מהפכנים - [[ אוליבר קרומוול|קרומוול]] ב[[בריטניה]] ו[[רובספייר]] ב[[צרפת]]. שניהם הובילו בארצותיהם מהלך של קביעה פוליטית ומשפטית כי המלך חייב בנאמנות לעם, וכי אם הפר נאמנות זאת הוא עשוי לעמוד לדין באשמת בגידה ולהיות מוצא להורג - כפי שאכן קרה למלכים [[צ'ארלס הראשון]] ב-[[1649]] ו[[לואי השישה עשר]] ב-[[1793]].

בהיסטוריה היו מקרים ומצבים רבים בהם שאלת הנאמנות והבגידה הייתה מוטלת בספק. במיוחד קורים מצבים כאלה כאשר פורץ [[מרד]] או מלחמת שחרור בשטח או ארץ שהיה במשך דורות בשלטון כלשהו ועד פרוץ המרד התושבים קיבלו את השלטון הקיים כלגיטימי פחות או יותר. בדרך כלל במצב כזה נוצר עימות בין אלה הממשיכים בנאמנות הישנה לבין המורדים היוצרים מוקד חדש ומנוגד של נאמנות, ושני הצדדים רואים אלה את אלה כבוגדים.

דוגמה מובהקת היא [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]]. עד פרוץ המלחמה ראו עצמם המתיישבים ב[[צפון אמריקה]] כאזרחים בריטים לכל דבר, נתיניו הנאמנים של המלך היושב בלונדון, שמחו על אפליה וקיפוח זכויותיהם. אילו נענתה הממשלה הבריטית לדרישותיהם, בהחלט ייתכן שהיו ממשיכים לראות את עצמם בתור שכאלה. כאשר פרצה המלחמה, נחשבו [[ג'ורג' וושינגטון]] וחבריו כ"בוגדים" מנקודת מבטה של בריטניה, ולו נתפסו היו עלולים להידון למוות. גם חלק לא קטן מהמתיישבים באמריקה עצמה חשבו כך, והם נלחמו לצדה של בריטניה כאשר הם קוראים לעצמם "לויאליסטים" (Loyalists) כלומר "נאמנים" ואת המורדים נגד השלטון הבריטי ראו כבוגדים. אולם מכיוון שהמורדים הם שנצחו במלחמה והקימו מדינה עצמאית, הרי ה"לויאליסטים" הנאמנים הם שנהפכו להיות "בוגדים" בעיני השלטון החדש, ונאלצו לברוח, לאבד את כל רכושם ולצאת לגלות.

מקרה דומה בתקופה מאוחרת יותר הוא של [[אירלנד]]. עד תחילת [[המאה העשרים]], חלק גדול מתושבי אירלנד לא רצו בעצמאות מלאה והיו מוכנים להמשיך להיות חלק מ[[האימפריה הבריטית]], כמו ה[[סקוטלנד|סקוטים]] וה[[ויילס|וולשים]]. ב[[מלחמת הבורים]] שירתו חיילים אירים רבים בצבא הבריטי שיצא ל[[דרום אפריקה]], אך מאידך היו גם אירים רבים שהזדהו עם מאבקם של ה[[בורים]] והתגייסו לצבאם שנלחם נגד בריטניה. כל אחת משתי קבוצות אלה של אירים ראתה את השנייה כ"בוגדים". עימות זה נמשך עד לפרוץ מלחמת השחרור של אירלנד.

במהלך המאבק האירי לעצמאות הופיעו דמויות כמו סר [[רוג'ר קייסמנט]] (Sir Roger Casement) שהחל את דרכו כדיפלומט בריטי מצטיין שזכה בתואר אבירות על תרומתו לקידום ענייני החוץ של בריטניה, אולם בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] הצטרף אל המורדים נגד השלטון הבריטי ונתפס בחופי אירלנד בתוך [[צוללת]] גרמנית עמוסת נשק המיועד למורדים. על כך הוא נשפט בבית משפט בריטי על בגידה והוצא להורג - אולם באירלנד של היום הוא נחשב בין בכירי הגיבורים הלאומיים שהקריבו נפשם למען מולדתם אירלנד.

דוגמה נוספת לדילמה בין נאמנות לבגידה אפשר למצוא ב[[גרמניה הנאצית]]. גרמנים רבים שהתנגדו ל[[נאציזם]] ברחו מגרמניה והגיעו לארצות אשר נלחמו נגדה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. חלק גדול מהם הביעו את התנגדותם לנאציזם על ידי השתתפות פעילה במלחמה, כגון [[מרלן דיטריך]] אשר שרה בפני חיילי [[בעלות הברית]] כדי לעודד אותם במלחמה.

[[מלחמת העולם השנייה]], שבמהלכה נכבשו מדינות רבות באירופה על ידי [[גרמניה הנאצית]], הביאו לצמיחתם של משתפי פעולה עם הכובש. בתום המלחמה נשפטו הבולטים במשתפי פעולה אלה בעוון בגידה והוצאו להורג.

* [[פייר לאוואל]] - פוליטיקאי צרפתי, ראש ממשלת [[צרפת של וישי]].

* [[וידקון קוויזלינג]] - [[ראש ממשלת נורווגיה]] מפברואר 1942 ועד תום מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הנאצי.

* [[אנטון אדריאן מוסרט]] - פוליטיקאי לאומני הולנדי ששיתף פעולה עם הכובשים הנאצים, אם כי לא בלב שלם.

* [[איוה איקוקו טוג'ורי]] - [[ארצות הברית|אמריקאית]] ממוצא [[יפן|יפני]] ששידרה ברדיו של [[האימפריה היפנית]] שידורי [[תעמולה]] לכוחות [[ארצות הברית]] בעת [[מלחמת העולם השנייה]]. נדונה לעשר שנות [[מאסר]], ולאחר שריצתה אותו זכתה ל[[חנינה]].

* [[ג'ורג' בלייק]] - איש מודיעין בריטי שפעל בשירות הסובייטים. נדון ל-42 שנות מאסר, אך כעבור 5 שנים נמלט מכלאו ומצא מקלט בברית המועצות.

בין אלה שריגלו למען מדינת אויב יש אחדים שהצליחו לערוק אליה כאשר חשו שהם עומדים להיחשף, ובכך ניצלו מהעמדה לדין. בולטים בקטגוריה זו:

* [[קים פילבי]] - איש צמרת [[SIS|המודיעין הבריטי]], שריגל למען ברית המועצות, וערק אליה בשנת [[1963]].