מיליסנט פוסט – הבדלי גרסאות

'''דיים מיליסנט פוסט''' (ב[[אנגלית]]: '''Millicent Fawcett'''; {{כ}}[[11 ביוני]] [[1847]] - [[5 באוגוסט]] [[1929]]) הייתה אחת ממובילות התנועה ה[[סופרג'יזם|סופרג'יסטית]] ב[[בריטניה]], נשיאת ארגון [[NUWSS]] {{כ}}(National Union of Women's Suffrage Societies), ופעילה למען זכויות נשים. פוסט הייתה ידועה בקו המתון בו נקטה, בניגוד לקו המיליטנטי אותו הובילה הסופרג'יסטית הבריטית [[אמלין פנקהרסט]].

== קורות חייה ==

כשהייתה מליסנט בת 12, עברה אחותה אליזבת ל[[לונדון]] לצורך לימודיה. מיליסנט הצעירה הרבתה לבקרה בלונדון. בשנת 1865 לקחה אותה אחותה לצפות בנאום אודות מתן זכות הצבעה לנשים, שנשא ההוגה הליברלי, [[ג'ון סטוארט מיל]]. מיליסנט הושפעה עמוקות מהנאום והפכה לאחת מתומכיו של מיל, ולפעילה בקמפיין למען זכות ההצבעה. במסגרת פעילותה פגשה בפרופסור לכלכלה וחבר הפרלמנט [[הנרי פוסט]], גם הוא ליברל ופעיל סופרג'יסטי, והשניים נישאו. לזוג נולדה בת אחת.

פוסט פעלה בתחומים רבים ומגוונים בספירה הציבורית. היא נחנה בכושר ארגון מעולה ובכשרון כתיבה. כנואמת, תוארה כנואמת לא כריזמטית, ומסופר שסבלה מפחד קהל{{הערה|שם=Spartacus|{{cite web|url=http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/WfawcettM.htm|title=Millicent Garrett Fawcett|publisher=Spartacus|accessdate=17 February 2013}}}}. מכשול זה לא מנע ממנה לנאום מספר פעמים בשבוע. כמו כן, נהגה, דרך קבע, לכתוב מאמרי דעה לעיתונים על דרך קבע. פוסט רתמה את קשריה ואת קשרי בעלה בקרב אנשי אקדמיה ופוליטיקה, והשתמשה בהם רבות לקידום מטרותיה.

מלבד עשייתה בתחום זכויות נשים, פרסמה ספרים ומאמרים, בעיקר על כלכלה, שהושפעו מתורתו של ג'ון סטוארט-מיל; הייתה פעילה לקידוםבקידום מטרות פוליטיות רבות; והייתה חברה במפלגה הליברל-[[יוניוניזם (אירלנד)|יוניוניסטית]].

עם התקדמות המאבק, החלה והתגלעה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה אמלין פנקהרסט, ששאףששאפה לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. בשנת 1903 התנועה התפצלה, וחלק מהארגונים פרשו והתארגנו תחת הנהגתה של פנקהרסט בארגון [[WSPU]] {{כ}}(Women's Social and Political Union). נשות ה-WSPU זכו לכינוי "סופרג'טס", להבדיל מהמונח הכללי, "סופרג'יסטיות". אלה נקטו בשלל פעולות שמטרתן לעורר פרובוקציה, חלקן בלתי חוקיות: הפרות סדר, שביתות רעב בזמן מעצר, פעולות ישירות המכוונות נגד חברי פרלמנט ושרים. בשיא המאבק פנו הסופרג'טס לפעולות אלימות יותר, כמו הצתה וונדליזם{{הערה|הרמן, תמר. '''לעלה למטה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית''', כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה 2004, עמ' 177.}}. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמו עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכל כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.

פוסט, שהמשיכה לכהן כנשיאת ה-NUWSS, התנגדה בכל לבה לפעולות אלימות. היא התבטאה רבות נגד פניהפנייה לאלימות, מתוך חשש שהדבר משווה לתנועה תדמית לא-רצינית ואירציונלית, תדמית שהייתה רווחת גם כך ביחס לנשים, בחברה השמרנית של תחילת המאה ה-20. בכתביה הדגישה פוסט את הפניההפנייה להגיון ככלי מרכזי ואפקטיבי להשגת המטרה{{הערה|Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.64}}.

חשש נוסף שהביעה פוסט היה מפני פגיעה ביחסי האמון שנרקמו במאמץ רב בין נשות ה-NUWSS לחברי פרלמנט אוהדים לנושא, שלא פעם ספגו גם הם ביקורת חריפה מצד הסופרג'טס. עמדתו של ארגון ה-WSPU הייתה, שהדרך היחידה להעביר את השינוי המיוחל בחוק שיעניק לנשים זכות הצבעה, היא אימוצו על ידי הממשלה, ולא תוך שכנוע של חברי פרלמנט באופן פרטני עד להשגת רוב. לכן, מושא ההתקפה מצד הסופרג'טס נבחר פעמים רבות על רקע השתייכות מפלגתית, ולא על רקע נטייה אישית בנושא{{הערה|Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.67}}.