פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 3 בתים, לפני 5 חודשים
מ
סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
===שנותיו המוקדמות===
שלום עשת נולד ב[[אוסטריה]] בשנת 1914 כ'''פריץ איזנשטט'''. גדל במשפחה בעלת מסורת צבאית למד באקדמיה הצבאית האוסטרית ב[[וינה|ווינה]] ובבית הספר הטכני הגבוה בווינה והוסמך כ[[מהנדס]]. שירת כקצין בצבא האוסטרי.
 
===עליה לארץ ב'הגנה' ובצבא הבריטי===
שלום עשת עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1938]]. בשנת [[1939]] הצטרף לארגון [[ההגנה]]. היה חניך בקורס הקצינים הראשון של ההגנה. בימי [[מלחמת העולם השנייה]] התנדב ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]]. בשנת [[1942]] שירת בחזית [[המדבר המערבי]]. בשנת [[1943]] עבר קורס קצינים (השלישי בחייו) של הצבא הבריטי במחנה [[צריפין]]. בשנת [[1944]], עם כינון [[הבריגדה היהודית]] הצטרף לבריגדה בדרגת סרן. היה חניך בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא הבריטי. במסגרת הבריגדה שירת בחזית [[איטליה]] ובתום המלחמה הגיע עם כוחות הבריגדה לאוסטריה ארץ הולדתו.
 
===מלחמת העצמאות===
בימי מלחמת העצמאות, ביולי [[1948]] נתמנה ליועץ צבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. לבן-גוריון הייתה הערכה מיוחדת לקצינים יוצאי הבריגדה האמונים על סדרי צבא סדיר ומקצועי (והערכה פחותה לקצינים מאנשי ההגנה), אך בניגוד לעמדתו של בן-גוריון נתמנו בעלי התפקידים הראשיים, במטכ"ל של מלחמת העצמאות, מבין ותיקי ההגנה. לפיכך לא היו בין אלופי המטכ"ל קצינים ששירתו בצבא הבריטי (ואף לא אנשי [[פלמ"ח]]). הרמטכ"ל [[יעקב דורי]], ראש אגף המבצעים [[יגאל ידין]] וראשי האגפים היו מאנשי ההגנה. לעומת זאת בראש הזרועות והמחלקות המקצועיות והלוגיסטיות הועמדו יוצאי הצבא הבריטי כ[[חיים לסקוב]] ו[[אהרון רמז]]. על פי העדפתו זו של בן-גוריון את יוצאי הצבא הבריטי בתפקידי תכנון וביצוע הפך שלום עשת לאחד ממקורביו והייתה לו השפעה ניכרת על בן-גוריון בכל הקשור בארגון הצבא ובהכנת תוכניות מבצע.
מקרה אחד בו לא שעה בן-גוריון לדברי יועצו שלום עשת היה בשלב הראשון של המלחמה, לאחר [[החלטת החלוקה]], כאשר מפקד החטיבה הבריטית של [[הנגב]] הציע לפנות את ארבעה עשר יישובי הנגב שמדרום לכביש עזה באר שבע, כדי שלא יבולע ליושביהם. התושבים סירבו וכעבור חודש יצא בן-גוריון כנגד קולות שטענו שכל כח שיישלח לנגב יחליש את היישוב. הוא הצהיר שיש להגן על כל יישוב יהודי בארץ. יועצו, שלום עשת, טען ש-14 נקודות אלו, ובהן 400 תושבים בלבד, לא יחזיקו מעמד. בן-גוריון לא שעה לו והורה לו להכין תוכנית לביצורן של הנקודות בנגב.{{הערה|שם=בן-גוריון|1={{דבר|דוד בן-גוריון|דיון על הקמת הממשלה|1964/10/23|00202}}}}
 
ב[[מבצע יבוסי]] של [[חטיבת הראל]], שנערך ב[[ירושלים]] בין [[22 באפריל]] ל-[[1 במאי]] 1948, שנועד לשחרר חלקים מן העיר ולהקל על המצור, נתמנה שלום עשת להיות ראש המטה של המבצע, כאיש צבא מקצועי שיאזן את מפקדי הפלמ"ח מ[[חטיבת הראל]] שהשתתפו במבצע.
 
===אחרי מלחמת העצמאות===
{{עוגן|מקרה הכל}}
עשת המשיך לשרת בצה"ל לאחר תום מלחמת העצמאות. תפקידו הבא היה ראש מחלקת התכנון במטכ"ל. ב-[[1952]], כאשר פרש עשת מתפקיד ראש מחלקת התכנון בצה"ל, הוא נתבקש על ידי בן-גוריון להגיש לו הערכה מפורטת על היכולת של צה"ל לעמוד במתארי המלחמה השונים מול מתקפה של צבאות ערב. עשת הגיש מסמך מפורט אבל הצביע על נקודת תורפה אחת. הוא ניתח את התרחישים השונים וקבע שבמקרה של מה שנקרא "[[מקרה הכל]]", כלומר בתרחיש שבו תהיה מתקפה כל-ערבית, רב-חזיתית יזומה על ידי הערבים, לא יהיה לצה"ל סיכוי לעמוד ולהציל את מדינת ישראל מנזקים בלתי-הפיכים. בזאת תרם עשת לגיבוש הדוקטרינה ההתקפית של צה"ל; כיוון שלבן-גוריון הייתה השקפה פסימית, ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי, קיבל בן-גוריון את דעתו של עשת והוביל את שינוי הדוקטרינה של צה"ל להיות התקפית, ובהמשך מינה את [[משה דיין]] לרמטכ"ל, ודיין הוא שהשריש את הדוקטרינה ההתקפית בצה"ל, שפירושה שבמקרה של איום של "מקרה הכל", ישראל חייבת לשאוף להיות זו שתפתח במלחמה ולהעביר את הלחימה לשטח האויב.
 
===שנותיו האחרונות===
עשת פרש משורות צה"ל בשנת [[1957]] בדרגת אלוף משנה, ומונה ליועץ התעשייתי של [[חברת העובדים]]. עשת נפטר בראשית [[1967]], ונקבר ב[[כפר סבא]].
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:עשת, שלום}}
[[קטגוריה:ילידי 1914]]
[[קטגוריה:חיילי צה"ל]]
[[קטגוריה:לוחמי הבריגדה היהודית]]
[[קטגוריה:אנשי צבא אוסטרים]]
 
[[קטגוריה:ילידי 1914]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1967]]