הבדלים בין גרסאות בדף "תרופות אנטי-פסיכוטיות"

הרחבה
(הוספת מקורות)
(הרחבה)
{{בעבודה}}
'''תרופות אנטי-פסיכוטיות''' (מכונות גם '''נוירולפטיות''' ו'''מרדימות מז'וריות''') הן קבוצה של תכשירים[[תרופה|תרופות]] פסיכוטרופיים המשמשיםהמשמשות בעיקר, אך לא רק, לטיפול ב[[הפרעות נפשיות]] המלוות ב[[פסיכוזה]], כדוגמת [[סכיזופרניה]] ו[[הפרעה דו-קוטבית]]. בדומה לרוב הטיפולים התרופתיים במחלות הממושכות הידועות בכל ענפי הרפואה, התרופות אינן "מרפאות" את ההפרעה אלא מקלות בדרגות שונות על חלק מ[[תסמין|תסמיניה]] ומונעות התלקחויות חוזרות שלה וסיבוכים. ב[[פסיכיאטריה]] המודרנית, לתרופות האנטי-פסיכוטיות על שלל סוגיהן חשיבות עליונה בטיפול במצבים פסיכיאטריים רבים ושונים והן מהוות את אחד מכליו העיקריים והבסיסיים ביותר של ה[[פסיכיאטר]]. התרופות האנטי-פסיכוטיות מחולקות ללשתי קבוצות עיקריות: [[תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות]] ולו[[תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות]].
 
==היסטוריה==
[[קובץ:Thorazine advert.jpg|ממוזער|פרסומת ל[[כלורפרומאזין]], התרופה האנטי-פסיכוטית הראשונה]]
ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20]] חברת התרופות ה[[צרפת|צרפתית]] "רון-פולן" החלה לערוך ניסויים בקבוצת [[תרכובת|תרכובות]] המכונות [[פנתוזאינים]], בניסיון לפתח תרופה יעילה לטיפול ב[[מלריה]] ובמספר מחלות נוספות. המחקר לא הניב תוצאות בתחום זה, אך בשנת [[1946]] גילו החוקרים שלאחד מהחומרים שנבדקו, [[פרומתאזין]], יש תכונות [[תרופות אנטי-היסטמיניות|אנטי-היסטמיניות]] מסוימות ועל כן ניתן לשלבו בהליכים [[כירורגיה|כירורגיים]] שונים. לאחר כשלוש שנים, בשנת [[1949]], מנתח צרפתי צעיר בשם [[הנרי לאבורי]] נתן פרומתאזין למספר מטופלים בבית החולים בו עבד וגילה כי מלבד לתכונותיו האנטי-היסטמיניות של החומר הוא גרם גם לרוגע ולנמנום בלתי-צפויים במטופלים. לאבורי תיאר את ההשפעה של החומר על המטופלים במילים "שקט [[אופוריה|אופורי]]".{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', רמת גן: הוצאת פוקוס, 2017, עמ' 54.}}
בשנת [[1952]] שווקה לראשונה התרופה [[כלורפרומאזין]], התרופה שנחשבת לאנטי-פסיכוטית הראשונה. התרופה, שפותחה במקור כ[[חומר הרדמה]] לשימוש בניתוחים, נוסתה לראשונה על חולים פסיכיאטריים במחלקות אשפוז שונות בעקבות השפעתה המרדימה החזקה. התרופה היוותה באותה התקופה תחליף חדשני ל[[לובוטומיה]], ואף כונתה מספר פעמים בשם "לובוטומיה פרמקולוגית"{{הערה|שם=כלורפרומאזין|Pieters T, Majerus B (December 2011). "The introduction of chlorpromazine in Belgium and the Netherlands (1951-1968); tango between old and new treatment features". Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences. 42 (4): 443–52.}} - הניסויים שנערכו בכלורפרומאזין הראו שהשפעתו על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר לתסמינים הפסיכוטיים מזו של הלובוטומיה, תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש. באותה התקופה המנגנונים הנוירוכימיים שמעורבים בפעולתה של התרופה לא היו ברורים לחלוטין, אך מאז נערכו מחקרים וניסויים רבים בתחומי ה[[ביוכימיה]] וה[[פרמקולוגיה]] שהובילו להבנה מלאה יותר של פעולת התרופה.
 
לאחר שגילה במקרה את השפעותיו המרדימות של הפרומתאזין, הסיק לאבורי שניתן להשתמש בפרומתאזין כתרופת [[הרדמה]]. באותה התקופה נהוג היה להשתמש ב[[מורפיום]] וב[[ברביטורט|ברביטורטים]] לטשטוש מטופלים ולשיכוך כאבים, אך הן גרמו במקרים רבים לדיכוי חריף של אזורים חיוניים ב[[מערכת העצבים המרכזית]] ועל כן נחשבו למסוכנות לשימוש. לעומתן, ההשפעה של הפרומתאזין על מערכת העצבים המרכזית הייתה מתונה יותר תוך שמירה על שיכוך הכאב ועל האפקט המרגיע והמטשטש הרצוי. מיד לאחר הגילוי המרעיש החל ביצוע ניסויים ב[[חולדה|חולדות]], בהם היה על החולדות לטפס על חבל על מנת להימנע משוק חשמלי - תחת השפעתן של תרכובות שונות ממשפחת הפנתוזאינים. מטרת הניסויים הייתה בדיקת השפעתן של התרכובות על תפקודיהן הגופניים והקוגניטיביים של החולדות. אחת מהתרכובות שנבדקו, תרכובת שכונתה אז RP-4560, הניבה תוצאות חריגות במיוחד - מלבד לדיכוי קיצוני של יכולותיהן הגופניות, החולדות שקיבלו את התרכובת איבדו עניין בהימנעות מהשוק החשמלי והפגינו [[אפאתיה]] מוחלטת. התרכובת החדשה, שעתידה להפוך לתרופה, קיבלה את השם [[כלורפרומאזין]].{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}}
גילויו של הכלורפרומאזין והמיפוי של השפעותיו המרגיעות הובילו לירידה משמעותית בשימוש בקשירה, בבידוד ובהרדמה של מטופלים פסיכיאטריים פסיכוטיים ואלימים. התרופה פתחה אפיק מחקר חדש שהוביל בתורו לפיתוחן של אינספור תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות ושל תרופות נוספות מתחום הפסיכיאטריה כדוגמת ה[[תרופות נוגדות דיכאון|תרופות נוגדות הדיכאון]]. גם חסרונן העיקרי של התרופות האנטי-פסיכוטיות, תופעות הלוואי הרבות שכרוכות בהן, הוטב עם פיתוחן של תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות חדשות ולאחר מכן גם של התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא-טיפוסיות כדוגמת [[קלוזאפין]], התרופה הלא-טיפוסית הראשונה, ו[[קווטיאפין]].
 
ב[[יוני]] [[1951]] נוסה הכלורפרומאזין לראשונה על בני אדם, כאשר לאבורי נתן למספר מנותחים תערובת תרופות שהכילה בין השאר את התרכובת. בהתאם לציפיותיו מהניסוי, תערובת התרופות הכניסה את המטופלים למעין "[[שנת חורף]] מלאכותית".{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}} מנתחים אחרים שניסו את התרופה על מטופליהם דיווחו אף הם על תוצאות דומות. ב[[דצמבר]] של אותה השנה הציג לאבורי את הכלורפרומאזין בכנס [[רופא מרדים|מרדימים]] בינלאומי ב[[בריסל]] והעלה את האפשרות של שימוש בו כתרופה פסיכיאטרית, מאחר והוא גורם ל"לובוטומיה תרופתית" - השפעתו של החומר על המטופלים נשלטת יותר וספציפית יותר מזו של ה[[לובוטומיה]], תוך שמירה על האפקט המרדים החזק המבוקש.{{הערה|שם=וויטאקר חמישים וארבע}}{{הערה|שם=מאמר כלור|Pieters T, Majerus B (December 2011). "The introduction of chlorpromazine in Belgium and the Netherlands (1951-1968); tango between old and new treatment features". Studies in History and Philosophy of Biological and Biomedical Sciences. 42 (4): 443–52.}}
 
ב[[אביב]] של שנת [[1952]] הושגה פריצת-דרך היסטורית בעולם הרפואה ככלל ובעולם הפסיכיאטריה בפרט כאשר החלו ז'אן דלה ועמיתו פייר דניקר, שני פסיכיאטרים צרפתיים בעלי-שם, לתת כלורפרומאזין לחולים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]] בבית החולים הפסיכיאטרי בו עבדו. תוך זמן קצר החלו מוסדות פסיכיאטריים רבים אחרים ברחבי [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]] להשתמש אף הם בתרופה, שהפכה בן-לילה מחומר הרדמה ניסיוני ל"כוכב העולה" של עולם הפסיכיאטריה.{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 55}} השפעתו של הכלורפרומאזין על המטופלים הייתה מיידית וחסרת תקדים: המחלקות הפסיכיאטריות הסוערות והאלימות הפכו שקטות; מטופלים פסיכוטיים ו[[אגיטציה|אגיטטיביים]] נצפו "מתיישבים במיטתם ומדברים בהיגיון, אולי בפעם הראשונה מזה חודשים"; ה[[תקשורת]] האמריקאית הכתירה את התרופה בתואר "תרופת פלא", ונכתב בה שבזכותה "חולים שבעבר לא ניתן היה לטפל בהם הפכו תוך שבועות או חודשים ספורים לבני אדם הגיוניים ושפויים".{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 61-60}} רק בשנת [[1963]], יותר מעשור לאחר מכן, נתבע לראשונה המושג "תרופות אנטי-פסיכוטיות".{{הערה|רוברט וויטאקר, '''אנטומיה של מגפה''', עמ' 62}}
 
גילויו של הכלורפרומאזין סימן למעשה את תחילתה של המהפכה התרופתית הפסיכיאטרית. תוך זמן קצר פותחו אינספור תרופות אנטי-פסיכוטיות חדשות ונפתחו אפיקי מחקר חדשים לחלוטין שהובילו בתורם לפיתוחן של ה[[תרופות נוגדות דיכאון|תרופות נוגדות הדיכאון]] וה[[תרופות נוגדות חרדה|תרופות נוגדות החרדה]] הראשונות. בשנת [[1972]] עבר עולם הפסיכיאטריה טלטלה נוספת כאשר החלה להימכר התרופה האנטי-פסיכוטית הלא-טיפוסית הראשונה, [[קלוזאפין]], שמלבד להיותה יעילה יותר מהתרופות הטיפוסיות בטיפול ב[[סכיזופרניה]] גם אופיינה בתופעות לוואי חמורות הרבה פחות שמופיעות בפחות מטופלים.{{הערה|שם=קלוזאפין|[https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1150265/ Modern antipsychotic drugs: a critical overview], מאמר באתר NCBI}} שיווקו של הקלוזאפין סימן את תחילת "הדור החדש" של התרופות האנטי-פסיכוטיות, כינוי שדבק בתרופות הלא-טיפוסיות ונמצא בשימוש גם בימינו. התרופות הלא-טיפוסיות החדשות תפסו בהדרגה את מקומן של התרופות הטיפוסיות הישנות וכיום הן תרופות ברירת-המחדל לטיפול בפסיכוזה ברובם המוחלט של המקרים.{{הערה|שם=קלוזאפין}}
 
==שימושים רפואיים==