פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏פריצת דרך בורמה: שינוי סדר פסקאות
==פריצת דרך בורמה==
 
ב-[[21 במאי]] [[1948]] הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת{{הערה|{{ישראל היום|דייויד סלע|נפרצה דרך בורמה לירושלים הנצורה|563927|15 יוני 2018}}}}. ב-25 במאי 1948 התרחשה התבוסה הגדולה ב[[מבצע בן נון א']], לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-[[26 במאי]]. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים.
את הג'יפ הראשון שפרץ את 'דרך בורמה' הובילו [[אליהו סלע]] ('רעננה') קצין המבצעים של חטיבת 'הראל' ואברהם שוטלנד - הנהג קצין התחבורה של חטיבת הראל, ולאחר מכן מפקד שיירות הג'יפים (על שיירת הג'יפים הראשונה פיקד עמוס חורב)
 
לפריצתה של 'דרך בורמה' הייתה חשיבות מורלית אדירה ליישוב בארץ. היא הוכיחה את קיום הקשר עם ירושלים הנצורה על אף מחסום לטרון.
 
'דרך בורמה' של הג'יפים הייתה בנסיעה על פני גבעה סלעית בשטח ההפקר שבין הכוח הישראלי ללגיון הערבי ובכך עקפה את מחסום לטרון. לנסיעה הזו נדרשה מיומנות נהיגה גבוהה ביותר, ואברהם שוטלנד שכינויו בפלמ"ח היה אברהם חן, היה עובר מג'יפ אחד לשני ומקפיץ אותם על הסלעים. שיירות הג'יפים פעלו מדי לילה במשך כשלושה שבועות עד שנכנסה לתוקף ההפוגה הראשונה ואז הורחבה הדרך למעבר משאיות, ונסתיים תפקידן של שיירות הג'יפים{{הערה|סימוכין לנ"ל: ג'רוזלם פוסט - Convoy of heroes " 13.5.1988 " - ראיון עם גיבורי תש"ח במפגש של שתי חטיבות 'הראל' : תש"ח / ששת הימים. "הדף הירוק " "הפלמ"חניק שפרץ את "דרך בורמה " - כתבתה של אורית פראג 17.5.2001 ארכיון יגאל אלון וארכיון "ההגנה" - ראיון עם אברהם שוטלנד על ידי איזה שדה 31.1.2004 "ספר לוחמי גדוד "הפורצים" (הגדוד הרביעי בחטיבת 'הראל' עמ' 134 - כיצד נפרצה 'דרך בורמה' מפי אברהם חן - שוטלנד 2004 יומן עין חרוד : ראיון עם אברהם שוטלנד 3.5.1987 }}.
ב-[[21 במאי]] [[1948]] הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת{{הערה|{{ישראל היום|דייויד סלע|נפרצה דרך בורמה לירושלים הנצורה|563927|15 יוני 2018}}}}.
 
ב-25 במאי 1948 התרחשה התבוסה הגדולה ב[[מבצע בן נון א']], לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-[[26 במאי]]. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים.
 
לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו תיסלל לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי ה[[גדוד]] השישי של [[חטיבה|חטיבת]] פלמ"ח-הראל, [[אריה עמית (טפר)|אריה טפר]], [[יאיר מונדלק]] ו[[שלמה בן שלום]] ששהו ב[[קיבוץ]] [[קריית ענבים]] והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל ה-27 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, הם עשו זאת ברגל ובחשיכה וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג'יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחיסין, כבר נכבשו במבצעים קודמים) אך גם על פי עדותו של אריה טפר הם הלכו בדרך לא דרך, ואת הדרך המוכרת היום, גילה משה (מוסה) אשד שהיה סייר וקצין מודיעין מחטיבת גבעתי שנקלע לירושלים ורצה לרדת חזרה ליחידתו, ושני לוחמים שיצאו עמו בליל ה-28 במאי. אשד, אשר היה מומחה לג'יפים, זיהה שזאת דרך שבה יכולים לעבור ג'יפים בדרך לירושלים והוא מיהר לדווח על כך למפקדה{{הערה|כיום יש בנקודת הדרכה בדרך בורמה לוח ציון מיוחד למשה אשד כאחד ממגלי דרך בורמה שהוצב בידי קק"ל ב-2010. ראו [http://www.youtube.com/watch?v=xqk5qVSoFDo סרטון יוטיוב] המתאר את הקמת לוח הציון ואת תיאור גילוי הדרך}}.
 
את הג'יפ הראשון שפרץ את 'דרך בורמה' הובילו [[אליהו סלע]] ('רעננה') קצין המבצעים של חטיבת 'הראל' ואברהם שוטלנד - הנהג קצין התחבורה של חטיבת הראל, ולאחר מכן מפקד שיירות הג'יפים (על שיירת הג'יפים הראשונה פיקד עמוס חורב). בלילה שבין ה-[[29 במאי]] וה-[[30 במאי]] יצאו 11 חברי [[פלמ"ח]] וביניהם [[שלמה שמיר]] מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח [[עמוס חורב]] ו[[גבריאל רפפורט]] ("גברוש") ב[[רכב שטח|ג'יפ]] מכיוון [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחיסין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מ[[קריית ענבים]], ללא תיאום מראש, ובו [[אליהו סלע]] (המכונה "רעננה"), קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחיסין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.
 
[[עמוס חורב]] ו[[אליהו סלע]] ("רעננה") הבינו שיש דרך לירושלים, אשר נסתרת מהלגיון הירדני. הם נסעו מיד למטה הכללי ודיווחו על כך ליגאל ידין. הם קיבלו אישור וטיפלו בגיוס 13 ג'יפים, דבר שהתאפשר בהתערבות בן-גוריון. הניסיון הראשון להעביר אספקה עם ג'יפים לירושלים על דרך בורמה כשל. אחד הג'יפים התהפך, וכדי להימנע מחשיפה באור יום ללגיון הירדני בלטרון, נסוגה השיירה.{{הערה|{{Citation|last=תמיר בן דוד|title=פריצת דרך בורמה|date=2016-08-30|url=https://www.youtube.com/watch?v=4ZWGNCrI52M|accessdate=2018-06-12}}}}
 
יום לאחר מכן נשלחה שיירת ג'יפים נושאי [[קמח]] ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות מ[[מחנה ביל"ו]] ליד [[כפר ביל"ו]] ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מ[[נמל תל אביב]]. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, [[פרד]]ות ו[[גמל]]ים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך{{הערה|1=[[שלמה שמיר]], '''בכל מחיר - לירושלים''', הוצאת מערכות, תל אביב, 1994, עמ' 422 עד 427}}.
 
'דרך בורמה' של הג'יפים הייתה בנסיעה על פני גבעה סלעית בשטח ההפקר שבין הכוח הישראלי ללגיון הערבי ובכך עקפה את מחסום לטרון. לנסיעה הזו נדרשה מיומנות נהיגה גבוהה ביותר, ואברהם שוטלנד שכינויו בפלמ"ח היה אברהם חן, היה עובר מג'יפ אחד לשני ומקפיץ אותם על הסלעים. שיירות הג'יפים פעלו מדי לילה במשך כשלושה שבועות עד שנכנסה לתוקף ההפוגה הראשונה ואז הורחבה הדרך למעבר משאיות, ונסתיים תפקידן של שיירות הג'יפים{{הערה|סימוכין לנ"ל: ג'רוזלם פוסט - Convoy of heroes " 13.5.1988 " - ראיון עם גיבורי תש"ח במפגש של שתי חטיבות 'הראל' : תש"ח / ששת הימים. "הדף הירוק " "הפלמ"חניק שפרץ את "דרך בורמה " - כתבתה של אורית פראג 17.5.2001 ארכיון יגאל אלון וארכיון "ההגנה" - ראיון עם אברהם שוטלנד על ידי איזה שדה 31.1.2004 "ספר לוחמי גדוד "הפורצים" (הגדוד הרביעי בחטיבת 'הראל' עמ' 134 - כיצד נפרצה 'דרך בורמה' מפי אברהם חן - שוטלנד 2004 יומן עין חרוד : ראיון עם אברהם שוטלנד 3.5.1987 }}.
 
לאחר גילוי המעבר החלו [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל המהנדסים]]{{הערה|1=שם עמ' 452, בפקודת יום של הרמטכ"ל [[יעקב דורי]] לפתיחת כביש הגבורה לירושלים ביום 10 בדצמבר 1948:"...חיל התחבורה, חיל המהנדסים, חיל התותחנים והמרגמות,..."}} ועובדים מ"[[סולל בונה]]" להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות [[חומר נפץ|חומרי נפץ]], דבר שגרר הפגזות [[ארטילריה|ארטילריות]] לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש ב[[ציוד מכני הנדסי]] דוגמת [[דחפור]]ים ו[[משאבה|משאבות]] כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.
 
לפריצתה של 'דרך בורמה' הייתה חשיבות מורלית אדירה ליישוב בארץ. היא הוכיחה את קיום הקשר עם ירושלים הנצורה על אף מחסום לטרון.
 
==השימוש בדרך==