אשר אוד – הבדלי גרסאות

'''אשר אוד''' ([[1928]] - [[29 באוגוסט]] [[2016]]) היה [[ניצול שואה]] שפעל להנצחת ושימור זיכרון [[השואה]] ב[[ישראל]] בקרב תלמידים, מורים, אנשי כוחות הביטחון, מבקרים מחוץ-לארץ ואחרים. כ- 20כ־20 שנה, אוד היה עד מלווה במסעות למחנות ההשמדה בפולין ומרצה בבית הספר ללימודי השואה של [[יד ושם]]. במקביל, אוד פעל למען הגמלאים ניצולי שואה בישראל. על מפעל חייו, הוענקו לו, בין היתר, התואר [[יקיר ירושלים]] ו[[פרסי יד ושם למפעלים חינוכיים|פרס "מפעל חיים"]] מ"יד ושם".

אוד נולד בשנת 1928 למשפחה מסורתית בעיר [[זדונסקה וולה]] בפולין, בשם אנשל שרצקי. העיר מנתה אז כ- 32כ־32,000 איש, מהם כ- 12כ־12,000 יהודים. אביו שמואל-הירש שרצקי היה חייט ואמו יוכבד סייעה לו בתפירה. לאוד היו שני אחים, האח הבכור ברל ואח צעיר ממנו גבריאל.

עם פלישת הפתע של הצבא הגרמני לפולין, הופצצה העיר זדונסקה וולה ובעקבותיה, כעבור שבוע, הגיעו הגרמנים. בחודשים מרס - מאי 1940, היהודים אולצו להתרכז בגטו.{{הערה| zdunskawola.co.il אתר של עמותת יוצאי זדונסקה וולה בישראל}}אביו של אוד נשלח ל[[מחנה ההשמדה חלמנו]] שבו רצחו אותו וכ- 320וכ־320,000 יהודים נוספים. אמו ואחיו גבריאל נרצחו באחת "[[האקציות]]" שערכו הגרמנים בגטו. אוד שהיה אתם הופרד מהם ב"[[סלקציה"]] וצורף לקבוצת עבודה וכך שרד את "האקציה". ברל האח הבכור הועלה לקרון בקר דחוס במגורשים ועקבותיו נעלמו. אוד נשאר לבד ללא משפחה. הוא היה אז בן 11 שנה{{ש}}. באוגוסט 1942, כשחוסל הגטו בזדונסקה וולה, נשלח אוד ל[[גטו לודז']] ,שם הצליח לשרוד כשנתיים בתנאים נוראיים. בגטו חלה ב[[טיפוס הבהרות]] וקיצו היה קרוב ובכל-זאת הצליח לשרוד.{{הערה|ראו הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש''', פרק '''גטו לודז': מלחמת קיום מיום יום''', עמודים 28 - 34 }} כשחוסל גטו לודז' הועבר אוד למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. למזלו, פגש אותו שם אחיו ברל שהגיע לאושוויץ ב-1942 וזכה במעמד מכובד בעיני חבריו למחנה מכיוון שהצליח לשרוד זמן ממושך. ברל דאג לאוד והבריח אליו אוכל באמצעות חברים שלו וכן, עזר לו להתחמק - פעמיים - ולהסתתר כאשר הגרמנים רוקנו את הבלוק של אוד, שבו נדחסו 1,200 ילדים בכל פעם, ושלחו אותם לתאי הגזים ולמשרפות.{{הערה|ראו הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש''', פרק '''מחנה אושוויץ בירקנאו: אחי שומר עלי''', עמודים 35 - 43 }} בסוף שנת 1944 נשמעו באושוויץ התותחים הסוביטיים. הגרמנים שהיו מעוניינים להמשיך לנצל את כח העבודה של אלה שנותרו באושוויץ, הצעידו כ- 58כ־58,000 אסירים ל[[מחנה הריכוז מאוטהאוזן]] באוסטריה. צעדה איומה זו, של שלדי אדם מהלכים בחורף לבושי סחבות, בקור מקפיא וברגלים כושלות, כשכל מי שפיגר או נפל בדרך מתשישות נורה בו במקום, נודעה בכינוי [[צעדת המוות]] מאושוויץ-בירקנאו למאוטהאוזן, שאוד שצורף לצעדה זו היה בין המעטים שהגיעו למאוטהאוזן.{{הערה|ראו הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש, פרק '''אושוויץ - מאוטהאוזן: צעדת המוות''', עמודים 45 - 47}} מחנה הריכוז במאוטהאוזן היה מלא ביהודים שרובם גורשו מהונגריה; אוד סיפר שיהודים אלה דאגו אך ורק לעצמם ושהם השתלטו על מנות הלחם של הילדים. כשהתקרב הצבא הסובייטי, העבירו הגרמנים את היהודים ל[[מחנה ריכוז גונסקירכן]] באוסטריה. הרעב, המחלות המדבקות והתנאים הקשים הפילו חללים רבים. ב-4 במאי 1945, נעלמו הגרמנים שהיו במחנה והשאירו מאחוריהם את השערים של המחנה פתוחים.{{הערה|ראו הביוגרפיה '''אוד מוצל מאש''', פרק '''מאוטהאוזען, אוסטריה: כמעט ויתור''', עמודים 49 -52 }}{{הערה|על מחנה הריכוז גונסקירכן ראו פרסום של יד ושם http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20998.pdf}}

* חבר ועד ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל לדורותיו (ע.ר.), בשנים 1997 - 2003 וב- 2004וב־2004 - 2005 .

* חבר הוועד הפועל של [[בית הנוער העברי]], המתנ"ס הראשון שהוקם בירושלים לפני כ- 49כ־49 שנה.