ויקיפדיה

הספרייה הלאומית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Shmuellallmog (שיחה | תרומות)
862 עריכות
הוספתי קישורים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
(מוזיקולוג)
שורה 22:
| תאריך ייסוד = [[1892]]
}}
'''הספרייה הלאומית''' של [[ישראל]] (בעבר "'''בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי'''") היא [[גוף סטטוטורי|הגוף הלאומי]] מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת [[אוצר]]ותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת ב[[ירושלים]], בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס ו[[ארכיון]]. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, הכוללים ספרים, כתבי עת, מפות, [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]], יצירות [[אודיולוגיה|אודיו]] וחומרי [[אפמרה]].
 
ניהול הספרייה, שנוסדה ב-[[1892]] על ידי ארגון [[בני ברית]], היה נתון שנים רבות בידי [[האוניברסיטה העברית]] כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית"{{הערה|1= {{כ}}[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2120/2120.pdf ההודעה על חוק הספרייה הלאומית] התשס"ח-2007, ב[[רשומות]]}}, הוגדרה הספרייה רשמית כ"[[ספרייה לאומית]]" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק [[דה פקטו]]). ב-[[23 ביולי]] [[2008]] שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה ל[[חברה לתועלת הציבור]]. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטהשלברסיטה העברית והחל מ-[[1 בינואר]] [[2011]] נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטהישראלברסיטה העברית.
 
==ייעודה ותפקידה==
שורה 33:
*לשמש כספרייה הלאומית של העם היהודי, ובמסגרת זאת להיות אחראית, בין היתר, לאיסוף כל החומר המודפס ב[[יהדות|יודאיקה]] והבראיקה (ספרים ב[[אלפבית עברי|אותיות עבריות]]), לפרסום מפתח של [[מאמר]]ים ב[[מדעי היהדות]] ולשימוש כמוקד להנחלת מורשת התרבות היהודית והישראלית.
*לשמש כספרייה הלאומית של מדינת ישראל על כל מגזרי אוכלוסייתה, ובמסגרת זו להיות אחראית לאיסוף כל החומר הנדפס בישראל, בלי קשר לצורתו או לנושאו.
*לשמש כספריית המחקר המרכזית של העם היהודי בעולם ובישראל, כולל של האוניברסיטהשלברסיטה העברית, מוסדות נוספים ל[[השכלה גבוהה]] ומוסדות מחקר אחרים. תחומי המחקר הם ב[[מדעי הרוח]], בדגש על מדעי היהדות, תרבויות [[המזרח התיכון]], [[אסיה]]-[[אפריקה]] וה[[אסלאם]].
 
תפקידי הספרייה הלאומית לפי החוק כוללים:
# איסוף ושימור - לאסוף, לשמר ולטפח את אוצרות הידע, המורשת והתרבות.
# נגישות לציבור - לאפשר לציבור, בישראל ומחוצה לה, נגישות הולמת וסבירה לאוספי הספרייה.
# ספריית מחקר - לשמש ספריית מחקר מרכזית בישראל בתחומי מומחיותה, ולשמש ספריית המחקר של האוניברסיטהשלברסיטה העברית בירושלים.
# תצוגה - להציג בפני הציבור תצוגות קבועות ומתחלפות של אוספים, לרבות אוספים מושאלים.
# [[חינוך]] ו[[תרבות]] - לקיים פעילות תרבותית, ספרותית וחינוכית המיועדת לציבור לרבות ציבור התלמידים במוסדות החינוך.
שורה 69:
[[קובץ:ספריה לאומית רחוב הנביאים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית עמיאל, בסמוך ל[[חצר סרגיי]]]]
[[קובץ:B'nai_B'rith_library.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספריית בני ברית, בשכונת החבשים בירושלים. בניין זה שימש את הספרייה הלאומית באחד מגלגוליה הראשונים]]
הספרייה נוסדה ב-[[15 ביולי]] [[1892]] ב[[ירושלים]] על ידי לשכת ירושלים של ארגון [[בני ברית]] שקרא את שמה, לפי הצעתו של [[מרדכי אדלמן]] '''"בית הספרים מדרש{{הערה|המילה "מדרש" נוספה לשמו של בית הספרים "מפני פחד השלטון הטורקי... כדי שלא ירגישו השלטונות את החדוש שבמוסד זה, כי כמה "מדרשות" איכא בירושלם" (אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' ו, בהערה). סיבה נוספת לדבר הייתה שמקום שמוגדר כ[[ישיבה]], היה פטור מדמי מכס על יבוא ספרים (אפרים כהן-רייס, '''מזכורונות איש ירושלים''', ירושלים, 1967, עמ' 136, בהערה}} אברבנאל"''', על שם [[יצחק אברבנאל]], מגדולי היהודים ש[[גירוש ספרד|גורשו מספרד]], בדיוק 400 שנה קודם לכן{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' ו}} בין יוזמי הספרייה נמנו ד"ר [[זאב וילהלם הרצברג]], [[אפרים כהן-רייס]], ר' [[חיים הירשנזון]], ר' [[אברהם משה לונץ]], [[דוד ילין]], [[יוסף מיוחס]] ו[[זאב יעבץ]]. "לספרן מנו את מר אהרן כהן, ששמש בכהונה זו לבדו עד שנת תר"פ"{{הערה|1=תולדות בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"פ - אברהם יערי, בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי בירושלים}}.
 
בשנת [[ה'תרנ"ג]], עם עלייתו לירושלים, התמנה [[יחיאל מיכל פינס]] לחבר בהנהלת הספרייה עד לפטירתו ב-[[1913]]. פינס היה פעיל במיוחד מבחינה רוחנית-ספרותית כשאפרים כהן היה פעיל מבחינה ארגונית-כספית{{הערה|1=[[אברהם יערי]], בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי בירושלים {{מקור}}}}.
פינס סבר שהספרייה מיועדת לספרים "ברוח העם ותורתו", ובכלל זה ספרים תורניים וספרי היסטוריה, לשון ומדע, אך אין בה מקום ל[[ספרות יפה]]. מדיניות זאת הביאה עליו ביקורת מצד אליעזר בן יהודה, יעקב רבינוביץ ואחרים אשר דרשו להוציא את הספרייה מידי ארגון בני ברית{{הערה|1=[[אליעזר רפאל מלאכי]], [http://hebrewbooks.org/12866 דרשת ר' יחיאל מיכל פינס (בשעת הנחת אבן-הפינה לבניין הספרייה הלאומית בירושלים)], בתוך " '''תלפיות'''", ניסן התש"ד-תשרי התש"ה, עמ' 753-756}}. ביזמתו של ילין, החלו להיערך הרצאות מזדמנות ושיעורים קבועים לציבור הרחב באולם הקריאה של הספרייה; בין השיעורים שניתנו בשבתות היה שיעור של פינס ב[[ספר הכוזרי]] ושיעור של דוד ילין על תולדות שירת ספרד{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' ז}}.
 
בתחילת ימיה של הספרייה, שכנו כל הספרים בשני ארונות קטנים בביתו של לואיס אונגר, אולם עם גידולה של הספרייה, בשנת 1894, נשכר עבור הספרייה מבנה קטן{{הערה|ביתו של היווני מָנוֹלִי, לאחר מכן היה ידוע כ[[רולה פלויד#בית פלויד בירושלים|ביתו של רולה פלויד]] ([[חיים באר]], "מבית מנולי לבית עמיאל", '''על ספרים ואנשים''' 7, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי, 1993, עמ' 3-9}} ליד [[שכונת אבן ישראל]], שם התאפשרה גם פתיחתו של אולם קריאה. באותה השנה, ביזמתו של [[יהושע סירקין]], הוחלט רשמית על יסודה של '''ספרייה לאומית''', על בסיס מדרש אברבנאל שהייתה רק ספרייה '''ירושלמית'''{{הערה|'''קצור זיכרון דברים החמשי לוועד בית הספרים הכללי לספרות ישראל''', ירושלים, תרנ"ד}}. בעקבות זאת, אף אוחדה ספרייתו של בן-יהודה לתוך מדרש אברבנאל, ויצא קול קורא למשלוח ספרים וכסף.
 
למרות הקריאות הנרגשות ליהודי הגולה, התפתחה הספרייה לאיטה, וכללה אלפים בודדים של ספרים, אולם התמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה בעקבות פעילותו העניפה של [[יוסף חזנוביץ]], ששלח מן הגולה, החל מ-1895 ועד מותו ב-1919, כעשרים אלף ספרים וכתבי עת להעשרת הספרייה, בלא שזכה לראותה בעצמו. משלוח הספרים הראשון, שהכיל 8,800 ספרי עברית וחמש מאות ספרי לועזית הגיע לירושלים בשלהי 1895 וערר התרגשות רבה{{הערה|{{קתדרה|צבי ברס|פרשת משלוח אוסף הספרים של חזנוביץ לירושלים – תעודות ומקורות|79.11|ניסן תשנ"ו, עמ' 79-94}}}}. קליטתו וקטלוגו של אוסף חזנוביץ היווה בעיני מייסדי בית הספרים נקודת מפנה, ובדו"ח משנת 1910 כתבו: "ובכן נשתכלל ונתיסד הבית הזה, ויפשוט מעליו את תכונת בית מקרא לצעירים אשר הייתה לו בראשונה, וילבש לבוש חכמים כי לא בית מקרא יאמר לו עוד כי אם בית מדרש לדורשי תושיה וחוקרי דעת"{{הערה|'''דברי הימים ומסירת החשבונות המתייחסים לבית הספרים הכללי לבני ישראל מדרש אברבנאל וגנזי יוסף שבירושלים - מיום הוסדו בחדש אדר שנת תרנ"ב עד חדש שבט בשנת עת"ר.''', ירושלים, 1910, עמ' 4}}. בעקבות זאת שונה רשמית שמה של הספרייה ל"בית הספרים הכללי לבני ישראל בירושלם מדרש אברבנאל וגנזי יוסף"{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' יא}}.
 
עם גידולה של הספרייה, החלו מנהליה לתור אחרי בניין רחב ידיים יותר וחסין יותר מפני דליקות, אותו מצאו בבית עמיאל שבסמוך ל[[מגרש הרוסים]]{{הערה|חיים באר, "פרק עלום בתולדות הספרייה הלאומית - מבית מנולי לבית עמיאל (1896-1902)", [[אריאל (כתב עת)|אריאל]] 100-101, ירושלים, 1994, עמ' 15-26}}, ולשם עברה הספרייה בחודש סיון תרנ"ו{{הערה|{{המליץ|דוד ילין|מכתבים מירושלים (יח)|1896/06/25|00400}}}}. אולם למניעת מצב זה, בו הם תלויים בחסדי בעל הבית ונאלצים מפעם לפעם לטלטל את כל אוספי הספרייה לבית חדש, פעלו למען בניין קבע לספרייה. איסוף הכסף התחיל בשנת 1894, ובשנת 1899 קנו מנהלי הספרייה בהקפה מגרש ב[[רחוב החבשים]]. טקס הנחת אבן הפינה נערך בשנה שלאחר מכן{{הערה|ראו את נאומו של פינס במעמד זה: {{HebrewBooks|[[אליעזר רפאל מלאכי]]|"דרשת ר' יחיאל מיכל פינס ז"ל (בשעת הנחת אבן-הפינה לבניין הספרייה הלאומית בירושלים)"|12866|'''תלפיות''' א, ניו יורק, תש"ד-תש"ה, עמ' 753–764|עמוד=297}}}}. הבניין נועד להיות אדיר-ממדים, אולם הכסף הספיק לבנות רק אגף אחד מתוך התכנון. בשנת 1902 נחנך בניין ספריית בני ברית שנודע גם בשם "בית נאמן", ובסיוע קרן [[משה מונטיפיורי]] סילקו את חובם לבעל הקרקע{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' טז}}.
 
===תחת הנהלת ההסתדרות הציונית===
{{להשלים|נושא=ספרות|נושא2=ישראל}}
אוצר בית הספרים המשיך לגדול, ובדו"ח שהוציא ועד בית הספרים בשנת 1910, נמנו באוספי הספרייה 32,151 ספרים{{הערה|'''דברי הימים ומסירת החשבונות המתייחסים לבית הספרים הכללי לבני ישראל מדרש אברבנאל וגנזי יוסף שבירושלים - מיום הוסדו בחדש אדר שנת תרנ"ב עד חדש שבט בשנת עת"ר.''', ירושלים, 1910, עמ' 11}}. במקביל, נעשו ניסיונות להעביר את הבעלות על הספרייה מידי אגודה פרטית לידיים ציבוריות. בשנת 1905, ב[[הקונגרס הציוני|קונגרס הציוני]] ה-7, קרא [[היינריך לווה]] לטיפוחה של ספרייה לאומית תחת חסות [[המוסדות הלאומיים]]{{הערה|'''Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des VII. Zionisten-Kongresses''', ברלין, 1905, עמ' 241 והלאה}}. המשא ומתן בין ועד בית הספרים לבין [[הקרן הקיימת לישראל]] התמשך, ולאחר שנקטע בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], הובא לידי גמר בשנת 1918, כשבית הספרים הועבר למשך שנה לידי ועדה משותפת של [[המשרד הארצישראלי]] ואגודת בני ברית. <!-- חברי הוועדה היו (מטעם המשרד הא"י) [[מרדכי בן הלל הכהן]], [[אהרן מזי"א]], [[שמואל רפאלי]], [[משה צבי סגל]] ו (מטעם לשכת בני ברית) [[ישעיהו פרס]], [[יחזקאל בלום]] ו[[אריה טויבר]]. -->בסוף אותה שנה, הועבר בית הספרים לרשות [[ההסתדרות הציונית]]{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' כא-כו}}.
 
הספרייה נמסרה להנהלתו של [[שמואל הוגו ברגמן]], שצבר ניסיון עשיר בספריית [[אוניברסיטת קארל בפראג]]. ברגמן מצא בבואו ספרייה קטנה הניצבת מול מכלול של בעיות - אלפי ספרים בלתי מקוטלגים, מאות ספרים שהושאלו ולא חזרו, חוסרים אדירים בספרות ליבה, תקציב זעום ומחסור בספרנים מקצועיים. במהלך שנת תרפ"א קוטלגו רוב הספרים "חוץ ממספר לא גדול ביותר של ספרים בלתי חשובים ומחוסרי ערך" ו[[קטלוג ספרייתי|סודרו בכרטסות]] לפי מחברים ולפי נושאים. כמות העבודה הנדרשת הייתה מעל ליכולתם של עובדי הספרייה, והם נעזרו במתנדבים רבים{{הערה|שם=הארץ|הוגו ברגמן, "בית הספרים הלאומי בשנת תרפ"א", הארץ 2 באוקטובר 1921 (גיליון תרעד), עמ' 11-12}}.
 
מספר הספרים של הספרייה הלך וגדל, וברחבי העולם הוקמו כמה וכמה אגודות של "ידידי בית הספרים" שקיבצו למען הספרייה הן כסף והן ספרים נוספים. מקור נוסף לתרומות היו האגודות למען האוניברסיטהלמעןברסיטה העברית, שבין השאר שלחו ספרים לטובת ספריית האוניברסיטהספרייתברסיטה - ספרים שהועברו לספרייה הלאומית{{הערה|שם=הארץ}}. מצידה, הספרייה עשתה כל שביכולתה כדי לעודד עוד ועוד תרומות שכאלה.
 
בסוף שנת תרפ"א (1921) דיווח ברגמן על 1,300 מנויים לספרייה ומעל מאה מבקרים ביום, שהרבה מהם באו לעיין באוסף העיתונות{{הערה|שם=הארץ}}. באוקטובר 1923, נפתחה מחלקה רפואית של הספרייה, ששכנה בבניין [[מכון פסטור]]{{הערה|{{דואר היום||פתיחת המחלקה הרפואית של ביהס"ל|1923/10/23|00300}}}}. בשנת 1924 עברה הספרייה מסידור של הספרים לפי מקצועות כלליים, לסידור פרטני, ולצורך כך אימצה את [[שיטת דיואי]], אולם עד מהרה התברר ששיטה זו איננה מפורטת דיה כשהדבר מגיע למדעי היהדות, ולכן יצר [[גרשם שלום]], שהיה אחראי על מחלקת ספרי היהדות, מיון מיוחד בשם "סדר המקצועות במדעי היהדות" (שיטת שלום){{הערה|הוגו ברגמן, '''בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה''', ירושלים, תרצ"ה (1935), עמ' ח-ט}}.
 
במקביל לפרסום של הרבעון [[קריית ספר (מפעל ביבליוגרפי)|קריית ספר]], בו הופיעו הספרים העבריים החדשים בספרייה, פורסמו סקירות ו[[ביקורת ספרות|ביקורות]] עליהם בעיתונות היומית{{הערה|לדוגמה: {{דואר היום||ספרים חדשים בבית הספרים הלאמי|1925/10/23|00601}}; {{דואר היום||ספרים חדשים בבית הספרים הלאמי|1926/06/11|00604}}}}, מתוך רצון לעודד משלוח של ספרים לספרייה{{הערה|הוגו ברגמן, '''בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה''', ירושלים, תרצ"ה, עמ' יא}}. נתונים סטטיסטיים על כמויות הספרים ועל הקוראים התפרסמו גם הם בעיתונות התקופה{{הערה|כגון {{דואר היום||ירושלים יום יום|1924/05/07|00304}}; {{דבר||ירושלים|1926/02/22|00400}}}}.
 
==בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי==
[[קובץ:MtScopus_Wolfsohn_Library_building.jpg|ימין|230px|ממוזער|בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי ([[בית וולפסון]]) באוניברסיטהברסיטה העברית על הר הצופים לפני מלחמת העצמאות]]
[[קובץ:Hebrew University stamp 1950.jpg|[[בול]] "האוניברסיטה העברית בירושלים" עליו ציור בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי על הר הצופים|שמאל|ממוזער|190px]]
בשנת פתיחתה של [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]], ב-[[1925]], נמסרו אוצרות בית הספרים לאוניברסיטההספריםברסיטה העברית ושמו הוסב רשמית ל'''"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי"'''. ב-[[15 באפריל]] [[1930]] נחנך בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי ([[בית דוד וולפסון]]) בקמפוס האוניברסיטהבקמפוסברסיטה העברית ב[[הר הצופים]]{{הערה|1=ימימה רוזנטל (עורכת), '''כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל''' תרע"ח-תרצ"ו/ 1917-1935, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1979, עמ' 206}}.
 
בימי [[מלחמת העצמאות]], עם ניתוק הדרך אל [[הר הצופים]], נותק גם קמפוס האוניברסיטהקמפוסברסיטה העברית והספרייה הלאומית שבו, מהעיר ירושלים. חלק מאוצר הספרייה אז הושחת עקב פגעי המלחמה. האוניברסיטהברסיטה העברית הוקמה מחדש בבניינים שונים בירושלים, ובין השאר במתחם [[טרה סנטה]] וספריית [[בית הכנסת ישורון]] ב[[רחביה]], שם היה משכנו של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי לאחר המלחמה. עם חתימת [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] עלו שיירות להר הצופים פעם בשבועיים. השיירות נועדו לחילוף של כוחות משטרה ששמרו על ההר המכותר והמבודד שנשאר בריבונות ישראלית. עם ירידת השיירות לירושלים הם הביאו איתם בין היתר את אוצרות בית הספרים הלאומי שנשארו בהר הצופים לירושלים. אפשר להניח שכמה ספרנים גויסו אז ל[[משטרת ישראל]]. מקור חשוב לשיקומה של הספרייה שימשו גם אוצרות הספרים, שהובאו לארץ מעיזבונה של [[יהדות אירופה]] שנשמדה ב[[שואה]]. הספרים הגיעו בעיקר מאזור הכיבוש ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] ב[[גרמניה]].
 
בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הוחל בהקמתו של קמפוס חדש לאוניברסיטהחדשברסיטה העברית בגבעת-רם, ובשנת [[1960]] עברה הספרייה למשכנה הנוכחי שם (בניין [[ליידי דייויס]]).
 
במאי [[1966]] ביקר בירושלים [[קנצלר גרמניה]] [[קונרד אדנאואר]], ביקור טעון שלווה בהפגנות רבות. מארחו של אדנאואר מטעם האוניברסיטהמטעםברסיטה העברית, [[דוד עמירן]], ביקש ממנהל הספרייה באותה עת, [[קורט דוד וורמן]], לארח את הקנצלר בספרייה. וורמן הסכים רק בתנאי שהאוניברסיטהבתנאיברסיטה תעמיד את כל כספי ה[[שילומים]] מגרמניה לרכישת [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] יהודיים. הכסף איפשר בין השאר מימון רכישת כתבי יד ב[[מכירה פומבית|מכירות פומביות]].
 
===קשיים כלכליים===
לקראת סוף [[המאה ה-20]] סבלה הספרייה מקשיים תקציביים משמעותיים, אשר נבעו, בין השאר, מהיותה תחת חסות האוניברסיטהחסותברסיטה וללא מעמד עצמאי. קשיי מימון אלה, כפי שמדווח [[מבקר המדינה]], גרמו לליקויים בתפקוד הספרייה בתחומי השגת, אחסון וקטלוג הספרים{{הערה|1={{מבקר המדינה|מספר ספר=380|שם=בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי|מיקום=דוחות על הביקורת בשלטון המקומי, באיגודים ובמוסדות להשכלה גבוהה, שנת 2003, [http://old.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=380&id=95&frompage=685&contentid=7251 עמ' 677–690]}}.}}
 
ב-[[1997]] מונתה "ועדת בדיקה בינלאומית לבחינת מצב בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי"{{הערה|[http://jnul.huji.ac.il/heb/report-annex.pdf דו"ח ועדת הבדיקה] באתר הספרייה הלאומית}}, ובעקבותיה ב-[[2002]] ועדה בראשות פרופ' [[יצחק זמיר]] ("הוועדה לשינוי מעמד הספרייה הלאומית") אשר הגישה את מסקנותיה ב-[[2004]]{{הערה|[http://jnul.huji.ac.il/heb/report.pdf דו"ח הוועדה] באתר הספרייה הלאומית}}. הוועדה המליצה להפוך את הספרייה ל[[חברה לתועלת הציבור]] בבעלות של המדינה (50%), האוניברסיטהברסיטה העברית (25%) וגופים נוספים, להקצות לה תקציב ייחודי ולתכנן מבנה חדש המתאים לצרכים הנוכחיים של הספרייה. בחלק מהוועדות כיהן [[דוד בלומברג]], שלימים התמנה ליו"ר דירקטוריון הספרייה.
[[קובץ:חלונות ארדון - 1.jpg|"[[חלונות ארדון]]" בבניין הספרייה הלאומית בגבעת רם|שמאל|ממוזער|270px]]
 
למרות מסקנותיהן החמורות של הוועדות לא חל שיפור בתפקוד המוסד בנושא העיקרי עליו הוא מופקד: שימור אוצרות הידע, המורשת והתרבות. רק בעקבות תביעה משפטית שהוגשה נגד הספרייה על ידי תורם אוסף בגין כשלים ומחדלים שהתגלו לו, הותר לראשונה למומחה חיצוני לבדוק בפועל את מצב שימורו של אוסף ולדווח לבית המשפט על ממצאיו. המומחה קבע כי "סטנדרט השמירה והטיפול באוסף הוא בינוני עד נמוך ומתחייב מכאן שיש לתקן את הטעון תיקון ושיפור הליקויים כמתחייב מארכיון הפועל בסטנדרט מקצועי".
 
לאחר כשנה בה פעלה הספרייה על פי מתווה בית המשפט בפיקוח המומחה, ציין המומחה כי "...רבה המלאכה בצדה של הנתבעת להשלים ולהעלות את רמת השימור אך נעשתה עבודה טובה ומקצועית וזו מעמידה את הספרייה הלאומית בנתיב חדש שיצעיד אותה בבטחה אל עתיד טוב יותר". בית המשפט ציין כי "...פתרון הסכסוך בתיק זה תרם לשיפור כללי של רמת השרות הניתן בבית הספרים ואיכות תהליכי העבודה במקום, לצד מענה לשימור האוסף"{{הערה|1=פס"ד ת"א 07–9018 יוסף טל (איתן טל) נגד האוניברסיטהנגדברסיטה העברית בירושלים, הר הצופים ובית הספרים הלאומי האוניברסיטאיהלאומיברסיטאי, גבעת רם (24 באוקטובר 2010)}}. בעקבות המשפט, הושקעו מאמצים רבים בשיפור ארגון, אחזקה ושימור האוספים.
 
==חוק הספרייה הלאומית==
ב-[[26 בנובמבר]] [[2007]] הועבר בפה אחד במליאת [[הכנסת]] "חוק הספרייה הלאומית". לפי החוק הספרייה תוגדר כחברה לתועלת הציבור בבעלות המדינה (50%), האוניברסיטהברסיטה העברית (25%) וגופים נוספים שייקבעו. לחברה תמונה מועצה בת 14 חברים בראשות נשיא [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]] ו[[דירקטוריון]] בן 11–15 חברים. חוק הספרייה הלאומית נכנס לתוקף ב-[[1 בינואר]] [[2008]], המעבר למעמד חברה לתועלת הציבור, לפי החוק, נקבע לחצי שנה לאחר כניסת החוק לתוקף. ב-[[23 ביולי]] בשנת 2008, כינס נשיא האוניברסיטהנשיאברסיטה העברית, פרופ' [[מנחם מגידור]], במעמדו כיו"ר האספה הכללית של הספרייה הלאומית, את דירקטוריון הספרייה הלאומית והכריז רשמית על הפעלת הספרייה הלאומית כחברה לתועלת הציבור.
 
בתקופת המעבר נוהלה הספרייה כ[[חברה בת]] בבעלות מלאה של האוניברסיטהשלברסיטה העברית. אנשי הספרייה בשיתוף עם אנשי [[יד הנדיב]] חיברו ופירסמו במהלך שנת 2010 תוכנית אב אסטרטגית כבסיס להפעלת הספרייה בעתיד ולהקמת משכן חדש שייבנה באמצעות תרומה של "יד הנדיב", בעלות של כחצי מיליארד ש"ח{{הערה|1=[http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=1&subID=13&docID=32664 מקור באתר 02]}}. בתקופה זו בוצעו שינויים רבים בספרייה, ביניהם גיוס כוח אדם נוסף.
 
ב-[[21 בפברואר]] [[2010]] התקבלה החלטת ממשלה שבה הוחלט לתמוך ולקדם את "מיזם התחדשות הספרייה הלאומית של ישראל", הוקצה מגרש לבניין הספרייה החדש בקריית הלאום ([[קריית הממשלה]]), וניתנה הנחייה לקדם קבלת היתרי בנייה על פי [[תוכנית בניין עיר]] נקודתית{{הערה|{{החלטת ממשלה|2010|1414|מיזם התחדשות הספרייה הלאומית של ישראל|32}}}}. המשכן החדש היה צפוי להיחנך ב-26 ביולי 2016{{הערה|{{הארץ||הספרייה החדשה|1.1168656|24 במרץ 2011}}}}, אך השלמתו נדחתה לשנת [[2019]]{{הערה|שם=ריבה1|{{xnet|[[נעמה ריבה]]|כך תיראה הספרייה הלאומית: הדמיות ראשונות של הפרויקט היוקרתי|3107483|6 בנובמבר 2014}}}}.
 
===כספרייה לאומית===
ב-[[1 בינואר]] [[2011]] הסתיים שלב המעבר והבעלות על הספרייה עברה לידי המדינה (50% מהמניות) והאוניברסיטהברסיטה העברית (25%). שאר המניות לא הוקצו בשלב הראשון. באותו חודש הוקמה "החברה לבניין הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ)" שמטרתה "להקים בעבור חברת הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ), בניין או בניינים חדשים כפי שיוסכם עימה על מערכותיהם וציודם, שיאפשרו לה להגשים את מטרותיה ולמלא את תפקידיה, ולמסרם לחברת הספרייה.".
 
ב-27 במרץ 2011 נחתמה בירושלים "אמנת הספרייה הלאומית" על ידי [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[שמעון פרס]], [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]] ונכבדים אחרים. האמנה, שנכתבה בידי פרופ׳ [[אביעד הכהן]] וד"ר ורדית טוקטלי, מתארת את תפקידי הספרייה, חזונה ומטרותיה, ואת תהליך ההתחדשות שלה.
שורה 131:
 
===אוסף היהדות===
ימיו של אוסף היהדות כימיה של הספרייה, כאשר כבר מראשיתה, מטרה עיקרית של הספרייה הייתה "ליצור בית ספרים לאומי שיכלול כל מה שנוצר בשדה הספרות על ידי יהודים בכל הלשונות, וגם את הספרות על אדות היהודים אף אם נכתבה על ידי לא יהודים"{{הערה|'''בית דוד וולפסון של בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי''', ירושלים, 1930, עמ' 21}}. האוסף מכיל פרסומים ב[[מדעי היהדות]], [[תולדות עם ישראל]] ו[[ספרות יפה]] ב[[שפות יהודיות]]{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/Pages/default.aspx אוסף יהדות] באתר הספרייה הלאומית}}. אולם הקריאה למדעי היהדות, המשותף גם לאוסף ישראל, מכיל כ-32,000 ספרים, כתבי עת ו[[מיקרופילם|מיקרופילמים]]{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/judaica_room/Pages/default.aspx אולם הקריאה למדעי היהדות] באתר הספרייה הלאומית}}. כ-35,000 ספרים נוספים נגישים ב[[ספריית גרשם שלום]], המבוססת על ספרייתו הפרטית, שנתרמה לספרייה, ומהווה את ספריית ה[[קבלה]] החשובה בעולם{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/scholem/Pages/default.aspx אוסף גרשם שלום] באתר הספרייה הלאומית}}.
 
חלק חשוב באוסף הוא מחלקת הספרים הנדירים, הכוללת את מרבית [[דפוס ערש|דפוסי הערש]] העבריים הידועים, [[כתב יד (מקור)|כתבי יד יחידאיים]], אוסף דברי דפוס שהודפסו באות עברית בשפות שונות ([[ערבית]], [[יידיש]], [[לדינו]], [[פרסית]], [[טטרית]] ועוד) וכן ספרים המכילים הערות בכתב ידם של אישים חשובים, בעלי הספרים בעבר. האוסף כולל גם כתבי עת יהודיים בשפות שונות, החל מ[[המאה ה-19]], ובהם עיתונים וכתבי עת מדעיים ופופולריים. לחלקים מהאוסף מבוצעת [[דיגיטציה]], והוא זמין באתר [[עיתונות יהודית היסטורית]]{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/Pages/press.aspx כתבי עת יהודיים]}}.
שורה 140:
בבניין הספרייה הלאומית מחלקה ל[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] וארכיונים וכן [[המכון לתצלומי כתבי יד עבריים]] שבו נאספו צילומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. המכון הוקם בראשית ימי מדינת ישראל ביוזמתו של ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] וה[[פרופסור]]ים [[גרשם שלום]] ו[[שמחה אסף]]. המכון שלח שליח (פרופ' [[נחמיה אלוני]]) אשר עבר בספריות ברחבי העולם וצילם את אוספי כתבי היד העבריים שלהם.
 
בין הארכיונים האישיים הנמצאים בספרייה ניתן למנות את אלה של [[אייזק ניוטון]], [[אלברט איינשטיין]] (אשר הוריש את הזכויות על כתביו לאוניברסיטהכתביוברסיטה העברית), [[חיים גורי]], [[מרטין בובר]] ו[[שמואל יוסף עגנון|ש"י עגנון]].
 
בבניין נמצאת גם '''[[הפונותיקה הלאומית|הפוֹנוֹתֵיקָה הלאומית]]''' - [[ארכיון]] צליל, "הזיכרון המוזיקלי" של העם היהודי והקהילות הלא-יהודיות בישראל. הפונותיקה היא חלק מהמחלקה למוזיקה של הספרייה הלאומית.
שורה 158:
הספרייה הלאומית מנהלת גם מספר מאגרים לאומיים בתחומי הספר והספרנות:
* את הקטלוג המאוחד הישראלי ([[הקטלוג המאוחד של הספריות בישראל|ULI]]), הכולל נתוני מצאי מעודכנים של ספרים וכתבי עת מספריות אקדמיות וספריות רבות נוספות בישראל, כאשר המאגר כולל למעלה מ 6 מיליון רשומות. בעבר היה גם צוות מיוחד של הספרייה שערך וניהל את הקטלוג המאוחד לכתבי עת בישראל ([[ULS]]), אך עם השינויים והשיפורים הטכנולוגיים שולב מאגר זה בתוך הקטלוג המאוחד הישראלי.
* מאגר זהויות הלאומי - זהו תאזרוס הכולל שמות סופרים, מקומות ונושאים, המאגר הוא רב לשוני (עברית, אנגלית, ערבית ורוסית) וכולל את הערכים הראשיים בשפות שונות וכן צורות כתיב שונות. המאגר נמצא בשימוש של מרבית הספריות האוניברסיטאיותהספריותברסיטאיות בישראל ומבוסס בחלק האנגלי על המאגר האמריקאי המתוחזק על ידי [[ספריית הקונגרס]] ([[LCNA]] ו [[LCSH]]).
* הספרייה הלאומית מפיקה את ה[[ביבליוגרפיה]] הלאומית - [[קריית ספר (מפעל ביבליוגרפי)|קריית ספר]] וכן משמרת את [[מפעל הביבליוגרפיה העברית]], פרויקט שקטלג את כל הספרים המודפסים באות עברית שיצאו בארץ ובעולם עד 1960.
 
שורה 185:
* [[אהרן כהן (ספרן)|אהרן כהן]]: 1920-1892
* [[שמואל הוגו ברגמן]]: יוני 1920{{הערה|"זיכרון דברים לישיבת ועד בית הספר הלאמי בהשתתפות הד"ר י. לוריא וד"ר ה. ברגמן ביום ט"ו סיון תר"ף.", בתוך: צבי ברס, '''מאה שנים של ספרים''', ירושלים, תשנ"ב, עמ' עא}} - 1935
* [[גוטהולד וייל]]: ספטמבר 1935 - ספטמבר 1946{{הערה|גוטהולד וייל, '''דין-וחשבון על הנהלת בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי - לתקופת מיום 3 בספטמבר 1935 עד יום 30 בספטמבר 1946''', ירושלים, 1947}}
* [[דוד צבי בנעט]] (ממלא מקום): אוקטובר 1946 - 1947
* [[קורט דוד וורמן]]: מרץ 1947 - ספטמבר 1968
* [[יששכר יואל]]: אוקטובר 1968 - ספטמבר 1969
* [[ישראל אדלר(מוזיקולוג)|ישראל אדלר]]: אוקטובר 1969 - ספטמבר 1971
* [[פרץ תשבי]]: אוקטובר 1971 - ספטמבר 1972
* [[רוי מרסקי]]: אוקטובר 1972 - ספטמבר 1973
שורה 197:
* [[ישראל שצמן]]: אוקטובר 1990 - 1997
*[[שרה יפת]]: 1997 - ספטמבר 2001
* [[יורם צפריר]]: אוקטובר 2001{{הערה|בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי, '''דין וחשבון על הפעולות בשנת 2001''', ירושלים, 2002, עמ' 3}} - אוגוסט 2005
* [[רוזלינד דיוק]] (ממלאת מקום): 2006-2005
* [[דורון אביטל]]: אפריל 2006{{הערה|1=[http://www.huji.ac.il/dovrut/Avital.pdf הודעה לעיתונות מטעם דוברת האוניברסיטהדוברתברסיטה העברית בירושלים: ד"ר דורון אביטל מונה למנהל כללי של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי], 23 במרץ 2006}}{{כ}} - נובמבר 2006
* [[שמואל הר נוי]]: מרץ 2007 - דצמבר 2009
* [[אורן ויינברג]]: ינואר 2010 ואילך
שורה 206:
==גלריית תמונות==
{| align=center
|
|<gallery widths="230px" heights="170px" perrow="4">
 
תמונה:NLI building.jpg|בניין הספרייה הלאומית
תמונה:The_National_Library_of_Israel_building_-_Amitay_Katz.jpg|בניין הספרייה הלאומית
תמונה:Enterence2.jpg|הכניסה לספרייה הלאומית
תמונה:Entrance_hall_of_the_National_Library_of_Israel.jpg|הכניסה לספרייה הלאומית
תמונה:Ardon window.jpg|"[[חלונות ארדון]]" של הצייר [[מרדכי ארדון]] בספרייה הלאומית
תמונה:Music_center_of_the_National_Library_of_Israel.jpg|מרכז המוזיקה החדש בספרייה הלאומית
תמונה:Reading_room_of_the_National_Library_of_Israel.jpg|אולם הקריאה הכללי בספרייה הלאומית
תמונה:Reading_room_of_the_National_Library_of_Israel_2.jpg|אולם הקריאה הכללי בספרייה הלאומית
</gallery>
|}
 
שורה 229 ⟵ 219:
** פרק ע', ראשיתו של בית הספרים הלאומי, [[יוסף חזנוביץ]], 1895
** פרק ע"א, הספרים הראשונים הגיעו לבית הספרים בירושלים, אפרים כהן-רייס, 1895
* תולדות בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי עד שנת תר"ף, ירושלים, תר"ץ
*[[אברהם יערי]], בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאיהלאמיברסיטאי בירושלים: במלאת יובל לקיומו, תל אביב: [[הוצאת אמנות]], תש"ב 1942
* צבי ברס, מאה שנים של ספרים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי תרנ"ב-תשנ"ב: תערוכת היובל, ירושלים, 1992
* [[עת-מול]], גיליון 230 - הספרייה של עם הספר (גיליון המוקדש כולו לספרייה הלאומית), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2013
 
===מחקרים===
* נחמיה אלוני, '''כתב יד של משה רבנו''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1993
* שלי בנבנשתי, גלגולו של אולם: על אולם הקריאה הכללי בבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי, '''עלון (אגודת הספריות המיוחדות ומרכזי המידע בישראל)''' יט (1), 1992, עמ' 31–35.
* [[יהודה האזרחי]], '''בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי''', ירושלים: [[האוניברסיטה העברית]], תשכ"ז-1966.
* יהונתן יואל, מבית הספרים הכללי לבני ישראל עד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי – מאבק של שם, '''[[יד לקורא]]''' יז (3), תשל"ח, עמ' 131–138
* [[איתמר לוין]],‫ העברת ספרים שנגזלו בשואה מאוסטריה לבית הספרים הלאומי בירושלים, '''יד לקורא''' לא, תשנ"ח עמ' 7–19.
* מרדכי נדב, שנות המאבק וההתבססות של ד"ר [[קורט דוד וורמן|ק"ד וורמן]] בתפקיד מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי (1957-1947), '''יד לקורא''' כז, תשנ"ג, עמ' 7–13.
* גיש עמית, "בית הספרים הלאומי אסף במלחמה רבבות ספרים נטושים: אנו מודים לאנשי הצבא על האהבה וההבנה שהם מגלים לעניין", '''[[מטעם]]''' 8, 2006, עמ' 12–22.
* [[שלמה שונמי]], "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי" בתוך: הערך "ארץ ישראל: חינוך ומחקר: ספריות", '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', הדפסת תש"ל [[1970]]), עמודות 1048–1049 (ראו שם גם עמודה 1034).
* שלמה שונמי, '''על ספריות וספרנות''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1969, עמ' 76–78.
* ‫דב שידורסקי, ניסיונו של אליעזר בן יהודה להקים ספריה לאומית בירושלים, בתוך: צבי מלאכי (עורך), '''יד להימן: קובץ מחקרים לזכר [[אברהם מאיר הברמן|א"מ הברמן]]''', לוד: [[מכון הברמן למחקרי ספרות]], 1984, עמ' 321–342.
* דב שידורסקי, '''ספריה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], [[1990]].
* דב שידורסקי, מבית מדרש אברבנאל לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי – שנות המנדט, בתוך: [[משה סלוחובסקי]], [[יוסף קפלן]] (עורכים), '''ספריות ואוספי ספרים.''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], תשס"ו, עמ' 369–411.
* דב שידורסקי, '''גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספריות וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם לאחר השואה''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], 2008, עמ' 13–59, 284-212 {{ISBN|9789654933353}}.
* דב שידורסקי, "לתולדות בית הספרים הלאומי והאוניברסטאיהלאומיברסטאי בירושלים", בתוך חגית לבסקי (עורכת), '''תולדות האוניברסיטהתולדותברסיטה העברית בירושלים - התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי''', [[הוצאת מאגנס]], 2009, עמ' 440 - 462
* [[חיים באר]], "פרק עלום בתולדות הספרייה הלאומית מבית מנולי לבית עמיאל (1902-1896)", '''[[אריאל (כתב עת)|אריאל]]''' 100, [[אריאל (הוצאת ספרים)|הוצאת ספרים אריאל]], 1994, עמ' 15–26 ([http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94875438#17.0.5.fitwidth המאמר המקוון באתר כותר])
* עמית גיש, '''אקס ליבריס: היסטוריה של גזל, שימור וניכוס בספרייה הלאומית בירושלים''', בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014.
שורה 265 ⟵ 255:
* {{קתדרה|דב שידורסקי|הדיונים בשלהי המאה התשע-עשרה בדבר כינונה של ספרייה לאומית בארץ-ישראל|9.8|9, אוקטובר 1978, עמ' 191-153}}
* {{הציונות|דב שידורסקי|הממסד הציוני והספריה הלאומית|12/8|{{כ}}יב, 1987, עמ' 126-99}}
* {{קתדרה|דב שידרוסקי|שמואל הוגו ברגמן ומקומו בעיצוב בית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי|76.7|76, יולי 1995, עמ' 146-116}}
* גיש עמית, [http://theory-and-criticism.vanleer.org.il//NetisUtils/srvrutil_getPDF.aspx/42f5r2/%2F%2F35-2.pdf מצבה משונה: איסוף הספריות הפלסטיניות ממערב ירושלים במלחמת 1948 וגלגוליהן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי], '''[[תיאוריה וביקורת]]''' 35, 2009, עמ' 11–36
* זאב גריס, [http://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%92/%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A9%D7%A2/ המוסיפים חטא על פשע] בעלון איגוד ספרני היהדות
* סימה זלצברג, [http://eretzacheret.org/האוצר-הלאומי-נפתח/ האוצר הלאומי נפתח], באתר [[ארץ אחרת]] 61, אפריל-מאי 2011, עמ' 10–11
* {{דבר|שמואל הוגו ברגמן|יובל בית הספרים|1942/08/07|00201}}
* {{דבר||בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאיהלאומיברסיטאי|1930/04/07|00302}}
* {{מממ|יובל וורגן|עיגון מעמדה של הספרייה הלאומית בחוק|m01823|29 בינואר 2007}}
* {{הארץ|בני מר|מבעד לחלונות ארדון נשקפת הספרייה הלאומית החדשה|1.1087966|3 במרץ 2006}}
שורה 293 ⟵ 283:
* [http://jnul.huji.ac.il/heb/pashkavil-collection.html אוסף מודעות, כרוזים ופשקווילים] באתר הספרייה הלאומית
* [http://www.jewish-music.huji.ac.il/he המרכז לחקר המוזיקה היהודית]
* [http://web.nli.org.il/sites/JPress/Hebrew/Pages/default.aspx עתונות יהודית היסטורית], מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם באוניברסיטתהאסלאםברסיטת תל אביב, הספרייה הלאומית - הספרייה הדיגיטלית וספריית "כל ישראל חברים" בפריז
* {{קתדרה|צבי ברס|פרשת משלוח אוסף הספרים של חזנוביץ לירושלים – תעודות ומקורות|79.11|79, מרץ 1996, עמ' 94-79}}
* [[זאב גריס]], [http://safranim.wordpress.com/גיליון-ה-2/א-אוסף-הספרים-הנדירים-בספריית-גרשם-שלו/ אוסף הספרים הנדירים בספריית גרשם שלום], עלון איגוד ספרני יהדות, גיליון ה, 2011
שורה 306 ⟵ 296:
[[קטגוריה:ישראל: ספריות ציבוריות]]
[[קטגוריה:ספריות לאומיות|ישראל]]
[[קטגוריה:קמפוס האוניברסיטהקמפוסברסיטה העברית בגבעת רם]]
[[קטגוריה:ארכיונים לתולדות עם ישראל|ספרייה הלאומית]]
[[קטגוריה:ארכיונים של התנועה הציונית]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הספרייה_הלאומית"