מלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות

דאגות האוסטרים באשר לביטחון אזורי גדלו כאשר שטחי האימפריה, הגובלים בסרביה, כמעט שהוכפלו, כתוצאה מ[[מלחמת הבלקן הראשונה|מלחמות הבלקן]] ([[1913]]–[[1912]]). רבים בהנהגה האוסטרית, בהם ה[[קיסר]] [[פרנץ יוזף]] ו[[קונרד פון הצנדורף]], היו מודאגים לנוכח התסיסה הלאומנית הסרבית בחלקים הדרומיים של האימפריה. בעודם רדופים על ידי זיכרונות אודות המערכות רבות ההשראה של ה[[פיימונטה|פיימונטים]] כנגד הפרובינציות ה[[איטליה|איטלקיות]] והאוסטריות ב-[[1859]], הם חששו גם פן תתמוך רוסיה בסרביה, אם זו תספח שטחים [[סלאבים]] מאוסטריה (כשם שצרפת גיבתה את פיימונטה ב[[מערכה (צבא)|מערכה]], שהגיעה לשיאה ב[[קרב סולפרינו]]). תחושתם הייתה כי מוטב להרוס את סרביה לפני שזו תקבל את ההזדמנות לפתוח מערכה מסוג זה.

 

 

ב-28 ביוני 1914 [[הרצח בסרייבו|התנקשו]] לאומנים סרבים ב[[פרנץ פרדיננד]]. זו הייתה ההזדמנות שאותה חיפשו כמה מנהיגים אוסטרים לבוא חשבון עם הממלכה הסלאבית הקטנה. האוסטרו-הונגרים טענו כי הקושרים בסרייבו חומשו על ידי "[[היד השחורה]]" – [[ארגון טרור]] סרבי, עם קשרים במעגל מקבלי ההחלטות הסרבי.

מלחמת העולם הראשונה פרצה בשיאו של עידן ה[[קולוניאליזם]], אך כיוון שמעצמות המרכז לא החזיקו נחלות קולוניאליות משמעותיות, לא התרחשה לחימה רבה מחוץ לאירופה ולמזרח התיכון. לאוסטרים לא היו כמעט מושבות כלל, והגרמנים שנכנסו במאוחר למרוץ הקולוניאלי החזיקו ב[[האימפריה הקולוניאלית הגרמנית|אימפריה קולוניאלית]] משנית ביחס לצרפת והממלכה המאוחדת, ולא עשו מאמץ רב להגן על מושבותיהם. נחלותיה של גרמניה במזרח הרחוק ובאוקיינוס השקט נפלו בתוך שלושה חודשים מפרוץ המלחמה לידי כוחות מן הדומיניונים הבריטיים ניו זילנד ואוסטרליה ולידי [[יפן]], שהצטרפה למדינות ההסכמה.

 

דרומה משם [[דרום אפריקה]] ניהלה את [[המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה]], ובה כבשה את [[דרום-מערב אפריקה הגרמנית]] (כיום [[נמיביה]]). המושבות הגרמניות במערב ובדרום מערב [[אפריקה]] נפלו לידי [[מדינות ההסכמה]] עד 1916.