דוקטרינת מונרו – הבדלי גרסאות

עם קץ [[המלחמות הנפוליאוניות]] ב־[[1815]] נוצר שבר בין [[מלכות המשנה של פרו|ספרד ומושבותיה באמריקה]]. בין השנים [[1815]] ל־[[1822]] הוליכו [[חוזה דה סן מרטין]] ב[[ארגנטינה]], [[ברנרדו או'היגינס]] ב[[צ'ילה]] ו[[סימון בוליבר]] ב[[ונצואלה|וונצואלה]] את ארצותיהם לשחרור מן הקולוניאליזם הספרדי. הרפובליקות החדשות ציפו להכרה מארצות הברית ואמריקאים רבים צידדו בכך.

הנשיא ג'יימס מונרו ושר החוץ [[ג'ון קווינסי אדמס]] (שהיה הנשיא שכיהן לאחר מונרו) לא רצו להסתכן במלחמה עם ספרד בשל מדינות שהישרדותן לא הייתה מובטחת. מבחינתם, כל עוד מדינות אירופאיות אחרות לא מתערבות, יכלו ספרד והמורדותוהמושבות יכלוהמורדות להמשיך בלחימה.

[[בריטניה]] התלבטה בין תמיכה בשלטון [[מונרכיה |מונרכי]] ובין הרצון לשווקים חדשים. מדינות דרום אמריקה היו שוק גדול יותר מארצות הברית עבור סחורות בריטיות. כאשר הציעו [[צרפת]] ו[[רוסיה]] הציעו שבריטניה תסייע לספרד בהשבת מושבותיה, בריטניה שללה האחרונה את הרעיון.

בנוסף, ניהלה ארצות הברית ניהלה משא ומתן עם ספרד על [[הסכם אדמס-אוניס|רכישתה של [[פלורידה]]. לאחר שהחוזה אושר, החלה ארצות הברית בהכרהלהכיר במדינות [[אמריקה הלטינית]]. במהלך [[1822]] זכו [[ארגנטינה]], [[צ'ילה]], [[פרו]], [[קולומביה]] ו[[מקסיקו]] להכרה.

ב־[[1823]] הזמינה צרפת את ספרד להחזיר את [[בית בורבון]] וכן דנו בכך שספרד תתקיף את מושבותיה לשעבר בתמיכה [[הברית הקדושה]] ([[רוסיה]], [[פרוסיה]] ו[[אוסטריה]]). תוכניות אלו היו עלולות לפגוע במאמצי בריטניה לאורך [[המאה השמונה עשרה]] לדחוק את צרפת מאמריקה.

בנאומו על [[נאום מצב האומה|מצב האומה]] ב־[[2 בדצמבר]] הכריז מונרו על מה שתיקרא '''דוקטרינת מונרו''', אף שהיה שנכון יותר היה לכנותה "דוקטרינת אדמס". ארצות הברית הודיעה למדינות [[העולם הישן]] כי יבשת אמריקה אינה פתוחה יותר לקולוניאליזם אירופאי וכי כל מאמץ אירופאי להרחבת ההשפעה ב[[העולם החדש|עולם החדש]] יחשב "למסוכן לשלומנו ולביטחוננו". ארצות הברית לא תתערב בעניינים הפנימיים באירופה ותצפה ממדינות אירופה לא להתערב בענייני מדינות אמריקה.

אף על פי שהדוקטרינה תתגבש במשך שנים, אדמס תמך אדמס באופן כה נחרץ ביישום דוקטרינת מונרו עד כי נשיאים שבאו אחריו לא יכלו להתעלם מכך. יצוין כי ארצות הברית הצליחה לעמוד מאחורי דוקטרינת מונרו בשל התאמתה לבריטניה, שהחזיקה צי חזק (לארצות הברית לא היה כחכוח צבאי משמעותי באותן שנים). [[האוקיינוס האטלנטי]] היווה מחסום נוסף, ובעימות אפשרי הוא היה מהווה יתרון חשוב לארצות הברית, שלא הייתה נאלצת לחצותו כדי להגן על אמריקה.