חניבעל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, ניסוח, הגהה, ניסוח |
מ הוספת קישור לנחשים ארסיים |
||
שורה 221:
חניבעל עשה שימוש יעיל במודיעין, הוא היה שולח מרגלים כדי לאתר את מספרי האויב וכוונותיו, הוא ניצל בוגדים כדי להשתלט על ערים, הוא היה מתחקר בעצמו שבויי מלחמה כדי ללמוד על אופי המצביאים.{{הערה|יחיאל זלטנר, עמ' 16.}} לדוגמה לפני [[קרב טרביה]] הוא למד על להיטותו של המצביא הרומאי סמפרוניוס לונגוס, ובכוונה תחילה ארגן תבוסה קלה של פרשיו כדי להלהיב אותו עוד, לאחר מכן הוא התגרה בו וידע שסמפרוניוס לא יעמוד בפיתוי.{{הערה|Goldsworthy p. 190}} הוא ניצל את מירמורם של תושבי הערים היווניות והשתמש בהם כדי להשתלט עליהן ולהפוך אותן לבסיסים שלו.
אחד המאפיינים הבולטים באסטרטגיה של חניבעל הוא רמאות ותככים. לדוגמה לאחר שהשיג את טבעתו של מרקלוס בשנת [[208 לפנה"ס]], הוא חתם בה על מכתב המצווה להחליף את חיל המצב בעיר סלאפיה בחיילים משלו, שחופשו כחיילים רומאים. המזימה סוכלה משום שהקונסול השני התריע מבעוד מועד שמרקלוס כבר מת.{{הערה|Goldsworthy p. 237}} חניבעל ידע לפעול ביצירתיות ובאופן בלתי צפוי, ב[[קרב אגר פלרנוס]] הוא שיגר עדר שוורים על הרומאים. כאשר שירת בצבא ביתיניה הוא השליך [[נחשים ארסיים]] על חיילי פרגמון. לסיכום עצם העובדה שחניבעל שרד 16 שנה בארץ אויב כשהוא כמעט לא מקבל עזרה מהבית מעידה על גודלו כמצביא ושמה אותו בשורה אחת עם [[אלכסנדר הגדול]] [[יוליוס קיסר]] ו[[נפוליאון בונפרטה]].
למרות זאת ישנם חוקרים מודרניים השוללים את תדמיתו של חניבעל כגדול המצביאים. אותם חוקרים רואים בפלישתו לאיטליה כשהוא סובל מנחיתות מספרית, החלטה פזיזה וחסרת אחריות. ובהתקפתו על סגונטום קוצר רואי. וכן טוענים שלא עשה מספיק כדי להעביר לצידו את הערים היווניות באיטליה, ושהיה פוליטיקאי גרוע שפעל לעיתים בפזיזות.{{הערה|.B. D. Hoyos, Hannibal: What Kind of Genius?, Greece & Rome, Vol. 30, No. 2 (Oct., 1983), pp. 171-180}}
| |||