פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 43 בתים ,  לפני 9 חודשים
החלפה (בגיל), הסרה (דאז)
כשמלאו לברטון 8 שנים ניסו הוריה "לרפא" את ביישנותה של בתם ושלחו אותה ללמוד בתנאי [[פנימייה]] בבית ספר התיכון 'אוקספורד' שהקים קולונל ריצ'רד סטון, שלימד את בתם בשנות לימודיה הראשונות בבית הספר המקומי שנסגר. הם קיוו כי בתם תוכל להתגבר על ביישנותה דווקא במחיצתם של זרים. היא הייתה אמורה להתגורר בביתו של הקולונל עם ילדיו שלמדו אף הם בבית ספרו של אביהם, אך תקוותם נגוזה במהרה, שכן ביישנותה החמירה. ברטון נכנסה לדיכאון וחדלה לאכול ועקב כך שבה לביתה. בספרה "סיפור ילדותי" כתבה על הימים ההם. היא זכרה את הדיבורים של הוריה על אודות ביישנותה ועל החלטתם לשלוח אותה לבית הספר של קולונל סטון. יומה הראשון במקום נחקק בליבה: "אני זוכרת היטב את ההרפתקה. אבי לקח אותי בכירכרה שלו עם תיק שבו היו ארוזים בגדיי. את פני קידמו בית וחדרי לימוד שנראו גדולים במיוחד, ובאחד החדרים ניצב שולחן גדול שבראשו ישב הקולונל סטון שהיה מעורר יראה. נראה שלמדו בבית הספר כ-150 תלמידים ונראה שהייתי הקטנה שבהם".{{הערה|[https://archive.org/details/storymychildhoo00bartgoog "סיפור ילדותי" עמ' 41] באתר [[ארכיון האינטרנט]]}}
 
בהיותה בתבגיל 9 הלך לעולמו בן דודו של אביה, קפטן ג'רמי לרנד (Jeremiah Learned), והותיר אחריו את אשתו סוזן וארבעה ילדים. משפחת ברטון עברה להתגורר בבית אחר, סמוך לבית האלמנה, כדי לסייע לה מקרוב להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליה. הבית היה זקוק לשיפוץ וברטון התעקשה לסייע במלאכה. עם תום העבודה חשה [[ריקנות]], אך עד מהרה החלה להתרועע עם בני דודיה. היא רכבה עימם על [[סוס]]ים והשתתפה בכל הפעילויות "הפרועות" של הבנים. שרה, אמה, סברה כי הגיע העת שבתה תפתח מיומנויות נשיות ולפיכך הזמינה אחת מבנות דודותיה של קלרה כדי שתסייע לה לפתח את נשיותה. תוך זמן קצר הצליחה ברטון לסגל לעצמה מיומנויות חברתיות "ראויות", עם זאת ביישנותה נותרה בעינה.
 
בגיל 11 נקטעו ימי ילדותה של ברטון באחת, בשעה שאחיה דייוויד נפצע קשה כאשר נפל מגג האסם בעת שניסה לתקנו. במשך שנתיים נעדרה ברטון מלימודיה והקדישה ימים ולילות כדי לטפל באחיה. היא למדה לספק לו את המינון הנכון של התרופות ולמקם על גופו [[עלוקה|עלוקות]] שבאמצעותן [[הקזת דם|הקיזה דם מגופו]] (טיפול שהיה מקובל בעת ההיא).{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=QxH7G3Yt_z4C&pg=PA23{{כ}} Clara Barton: Civil War Hero & American Red Cross Founder] מאת סוזן האמן, עמ' 23, הוצאת ABDO}} לאחר שאחיה החלים החלה ללמוד [[פילוסופיה]], [[כימיה]] ו[[לטינית]].
 
הוריה של ברטון לא אמרו נואש וניסו שוב לסייע לה להתגבר על ביישנותה. הם שכנעו אותה לעסוק ב[[הוראה]], בעצתם של האחים פאולר, שהיו [[פרנולוגיה|פרנולוגים]]. הם בדקו אותה ומצאו כי קריירה של מורה עשויה "לרפא" את ביישנותה.{{הערה|שם=מוזיאון|[http://clarabartonbirthplace.org/site/?q=node/2 חייה של קלרה] באתר clarabartonbirthplace.org}} למרות חששותיה, היא נענתה לבקשתם ובשנת [[1839]], בהיותה בתבגיל 17 בלבד, קיבלה [[תעודת הוראה]]. ברטון שאבה סיפוק רב ועניין ממקצוע ההוראה ואט אט ביטחונה העצמי התחזק וביישנותה נעלמה כלא הייתה.
 
==חייה המקצועיים כמורה==
===רקע===
[[קובץ:Fort Sumter Charleston Harbur 1861.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פורט סאמטר בנמל צ'ארלסטון]]
בעקבות פרישתן של שבע מדינות מהאיחוד, החל הדרום להתקיף בשלהי שנת [[1860]] מבצרים פדרליים, במטרה לערער את סמכותו של הממשל המרכזי. ממשלת [[קרוליינה הדרומית]] תבעה את מסירתם של מתקני הצבא הפדרלי המצויים בשטחי המפרץ והעיר. ב-26 בדצמבר 1860 הסיג מייג'ור [[רוברט אנדרסון]], מפקד הכוח הפדרלי במקום, את כוחותיו מ[[פורט מולטרי]] אל פורט סאמטר שהיה מבוצר יותר. [[קרב פורט סאמטר|הפגזתה של המצודה פורט סאמטר]] ב-12 וב-13 באפריל 1861, ששכנה בפתחו של [[מפרץ צ'ארלסטון]], בסמוך לצ'ארלסטון (בירת קרוליינה הדרומית דאז), הובילה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. הקרב הסתיים בכניעת כוחות [[קונפדרציית המדינות של אמריקה|הקונפדרציה]], ללא נפגעים משני הצדדים. לאחר סיומו הורה לינקולן על גיוס של 75,000 חיילים לצבא האיחוד, שגרר פרישה של ארבע מדינות עבדים נוספות מן האיחוד. יריית הפתיחה החלה במהומות שהתרחשו ב-19 באפריל 1861 ב[[בולטימור]], שגרמו לשפיכות הדמים הראשונה של מלחמת האזרחים.
 
===טיפולה בחיילים הפצועים===
 
===התפטרותה מנשיאות הארגון===
תפקידה הממושך של ברטון כנשיאת הצלב האדום הביא לה אינספור שבחים, אך עם זאת כמות שווה של ביקורת ותלונות. בהיותה בתבגיל 83 נאלצה ברטון להתפטר מתפקידה כנשיאת הצלב האדום, בשל הביקורת שהוטחה על אופן הניהול שלה. מבקריה טענו שלא ידעה להפריד בין המשאבים המקצועיים והאישיים שלה, ושסגנון מנהיגותה אינו הולם את המבנה הפורמלי של ארגון צדקה. ב-14 במאי [[1904]] פרשה לביתה בגלן אקו מותשת מהמאבק במבקריה. לאחר התפטרותה ייסדה את האגודה הלאומית לעזרה ראשונה ושימשה כנשיאת הכבוד שלה במשך חמש שנים. בעת ההיא נלמדו שיעורי עזרה ראשונה ופותחו ערכות של עזרה ראשונה, שהחלו לשמש כאחת מהפונקציות החיוניות ביותר של הצלב האדום האמריקאי. עם חלוף הזמן, חזונה של ברטון הוכח כנכון. העזרה הראשונה בבית הצליחה לסייע לאנשים רבים, יותר ממה שהצלב האדום יוכל אי-פעם לסייע, והיערכות החירום התבררה כמרכיב החשוב ביותר בהקלה בעת אסון.{{הערה|שם=ביוגרפיה}}
 
==אחרית ימיה==
העיר [[גלן אקו]] נוסדה בשנת [[1891]] על ידי האחים אדוארד ואדווין בלצ'לי. כחלק מתוכניתם לפתח את המקום ולהביא לשם משקיעים תרמו האחים לברטון חלקת אדמה ובנו שם מבנה ויקטוריאני, שבתחילת דרכו שימש כמחסן של הצלב האדום. בשנת [[1897]] שופץ המקום ושינה את ייעודו כמטה הלאומי של הצלב האדום וכמקום מגוריה הקבועים של ברטון עד יומה האחרון. בשנותיה האחרונות כתבה [[אוטוביוגרפיה]] קצרה בשם "סיפור ילדותי" שיצאה לאור בשנת [[1907]]. הספר התעתד להיות אחד מתוך סדרה שלמה של אוטוביוגרפיות קצרות המתמקדות באספקטים שונים של חייה. ברטון לא הצליחה להשלים משימה זו. ב-[[12 באפריל]] [[1912]], בהיותה בתבגיל 90, הלכה לעולמה לאחר מאבק עיקש ב[[דלקת ריאות]] שהכריעה אותה בביתה. היא נטמנה בחלקת הקבר המשפחתית באוקספורד שבמסצ'וסטס. מילותיה האחרונות היו: "'''!Let me go! Let me go'''" ("'''הניחו לי ללכת! הניחו לי ללכת!'''").{{הערה|[http://telegraph.civilwar.org/education/curriculum/Gifted%20and%20Talented/CWPT%20Gifted%20Curriculum%20-%20Clara%20Barton.pdf ראו עמ' 14] באתר telegraph.civilwar.org}}
 
==אמונתה הדתית==