אנדרו בונאר לואו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 59:
בבחירות שנערכו ב-1918, עם תום המלחמה, זכתה ממשלת הקואליציה בניצחון סוחף. בונאר לואו ויתר על משרת שר האוצר לטובת המשרה הסמלית של [[הלורד שומר החותם]], אך נותר מנהיג המפלגה השמרנית עד 1921, אז התפטר מטעמי בריאות. בתקופת [[מלחמת העצמאות האירית]] היה ממובילי הקו הנוקשה, המתנגד בתוקף לעצמאות אירלנד. התפטרותו מהנהגת המפלגה הקלה על לויד ג'ורג' להגיע להסכם שלום באי.
ב-1922 נחלקה המפלגה השמרנית בין התומכים בהמשך הישיבה בממשלת לויד ג'ורג', שעמם נמנו מרבית מנהיגי המפלגה, לבין התומכים בפרישה ממנה. בסוף יוני 1922 הצהיר לואו שהוא אינו מרוצה מהממשלה ובכוונתו לצאת נגדה אם לא תתקן דרכיה{{הערה|{{דואר היום||הפתעה מורשונית חשובה|1922/07/02|00302}}}}. בפגישה מכרעת של חברי הפרלמנט השמרנים שנערכה ב-19 באוקטובר 1922 התייצב בונאר לואו, לצד [[סטנלי בלדווין]], בראש התומכים בפרישה מן הממשלה, ועמדתו התקבלה. בעקבות פרישת השמרנים נפלה הממשלה, הפרלמנט התפזר והמלך [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' החמישי]] הטיל על בונאר לואו להרכיב ממשלה{{הערה|{{דואר היום||הצהרות ה' בונר לאו|1922/10/22|00305}}}}. בבחירות שנערכו ב-15 בנובמבר זכו השמרנים בניצחון, ובונאר לואו הקים ממשלה, שהתבססה על האגף הימני של המפלגה השמרנית{{הערה|{{הפועל הצעיר||מכתבים מלונדון|1922/11/24|00901}}}}. בונאר לואו נאלץ להתפטר מתפקידו במאי 1923 עקב [[סרטן
בונאר לואו, שתקופת כהונתו הייתה הקצרה ביותר בין ראשי ממשלת בריטניה במאה ה-20, מכונה לעיתים "ראש הממשלה האלמוני". בהיסטוריה הפוליטית הבריטית הוא זכור בעיקר כמי ששיקם את המפלגה השמרנית והוביל אותה לשלטון - ממנו נהנה יורשו בהנהגת המפלגה, סטנלי בלדווין.
| |||