הריגה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏במשפט: עדכון ביטול עבירת ההריגה
מ ←‏במשפט: תקלדה
שורה 12:
לא הכל שבעו נחת מההיקף הנרחב של עבירת ההריגה. נשיא בית המשפט העליון, [[אשר גרוניס]], הוביל מהלך לצמצום תחולת עבירת ההריגה, כאשר בדיון נוסף הוביל את רוב השופטים לקביעה שנאשם בהשתתפות ב[[מרוץ מכוניות]] פיראטי בה נהרג אדם בתאונה בה הנאשם לא היה שותף, לא יורשע בהריגה. כחלק מנימוקיו כתב: {{ציטוטון|עבירת ההריגה התפתחה בישראל במשך השנים לממדים כאלה שפרוסה היא כיום על מגוון עצום של מצבים. דומה שהגיעה העת להציב תמרור עצור, ואולי תמרור המחייב, ולא רק מתיר, עשייתו של סיבוב פרסה לעניין זה|{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/13/040/004/s20/13004040.s20.htm דנ"פ 404/13], סעיף 50}}}}.
 
בשנת [[2007]] הוקמה על ידי שר המשפטים דאז [[דניאל פרידמן]] ועדה בראשות [[מרדכי קרמניצר]] לבחינת רפורמה במדרג עבירות ההמתה בחוק העונשין. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת [[2011]] ושנה לאחר מכן הפיץ [[משרד המשפטים]] [[תזכיר חוק]] בנושא, אשר התבסס על מסקנות הוועדה. עם התפזרותה של [[הכנסת העשרים]] אושר בינואר [[2019]] תיקון 137 לחוק העונשין{{הערה|{{חוק|571383|חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019|משני}}}}, אשר התבסס בחלקו על תזכיר החוק המקורי ושינה את מדרג עבירות ההמתה בזדון מן היסוד. כחלק מהרפורמה בוטלה עבירת ההריגה והוחלפה בשלוש עבירות בדרגות חומרה שונות – הריגה שנעשית תוך אדישות נחשבת כרצח (סעיף 300) והעונש המרבי עליה הוא [[מאסר עולם]]; הריגה בעקבות מצוקה נפשית או התעללות נחשבת כ"המתה בנסיבות של אחריות מופחת" (סעיף 301ב) והעונש המרבי עליה הוא 15 שנות מאסר; הריגה תוך קלות דעת נחשבת כ"המתה בקלות דעת" (סעיף 301ג) והעונש המרבי עליה הוא עד 12 שנות מאסר{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://m.knesset.gov.il/News/PressReleases/pages/press27.12.18t.aspx
|כותרת=מהפכה בדין הפלילי: בתום דיון דרמטי אישרה ועדת החוקה את המדרג החדש לעבירות ההמתה לקריאות 3-2|אתר=אתר הכנסת|תאריך=27 בדצמבר 2018|תאריך_וידוא=16 בפברואר 2019
|משני}}}}, אשר התבסס בחלקו על תזכיר החוק המקורי ושינה את מדרג עבירות ההמתה בזדון מן היסוד. כחלק מהרפורמה בוטלה עבירת ההריגה והוחלפה בשלוש עבירות בדרגות חומרה שונות – הריגה שנעשית תוך אדישות נחשבת כרצח (סעיף 300) והעונש המרבי עליה הוא [[מאסר עולם]]; הריגה בעקבות מצוקה נפשית או התעללות נחשבת כ"המתה בנסיבות של אחריות מופחת" (סעיף 301ב) והעונש המרבי עליה הוא 15 שנות מאסר; הריגה תוך קלות דעת נחשבת כ"המתה בקלות דעת" (סעיף 301ג) והעונש המרבי עליה הוא עד 12 שנות מאסר{{הערה|{{קישור כללי|https://m.knesset.gov.il/news/pressreleases/pages/press26.12.18pj.aspx||מהפכה בדין הפלילי: בתום דיון דרמטי אישרה ועדת החוקה את המדרג החדש לעבירות ההמתה לקריאות 3-2
|אתר הכנסת|26 בדצמבר 2018}}}}{{הערה|{{ynet|טובה צימוקי|מחמירים עם הרוצחים: מהפכת עבירות ההמתה יוצאת לדרך|5434330|27 בדצמבר 2018}}}}.
==מחוץ להקשר המשפטי==
מחוץ להקשר המשפטי, המונח הריגה מתייחס באופן כללי לגרימת מותו של יצור חי, לרבות [[בעלי חיים]]. עם זאת – חקיקה (שבצדה ענישה) קיימת בארצות מסוימות אף בנוגע להמתת חיות מסוימות, ובעיקר [[חיות מחמד]]. בישראל מתייחסים כיום [[בית משפט|בתי המשפט]] בחומרה לגרימת מוות לחיות בנסיבות שלא כדין{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=/1/1522400 הרג את הכלב לעיני בתו ונשלח למאסר]; [http://www.nrg.co.il/online/1/ART/806/815.html שנתיים מאסר על הריגת כלב במהלך שוד].}}. בשנת [[1994]] עבר [[חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)]], המגן על [[זכויות בעלי חיים]], אולם מסייג ופוטר מהוראתו המתה במסגרת של [[ניסויים בבעלי חיים|ניסויים]] ולצורך [[בשר|מאכל]]. המינוח להריגת חיות כפרוצדורה [[וטרינריה|רפואית]] הוא "הרדמה".