היסטוריה של קרואטיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קרואטיה באימפריה הרומית הקדושה (1527–1806): הגהה, replaced: לוינה ← לווינה |
|||
שורה 94:
שינוי המנהיגות כלל לא היווה פתרון למלחמה בטורקים, ולמעשה, האימפריה העות'מאנית התרחבה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] וכללה כעת את סלבוניה ואת מערב בוסניה. כש[[סולימאן הראשון]], הסולטאן העות'מאני, ראה את המאבק בין [[מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן השני]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] לבין [[זיגמונט השני אוגוסט|זיגמונט השני]], מלך [[פולין]], הוא ניצל את ההזדמנות ופשט על הונגריה ב-[[1565]] עם צבא של 150,000 חיילים. העות'מאנים התקדמו צפונה בהצלחה רבה, עד 1566, כשהם החליטו לקצר את הדרך ל[[וינה|ווינה]] ולעבור ליד מבצר סיגט (סיגטבאר, ''Szigetvár'') שאותו הם נכשלו לכבוש עשור קודם לכן.
על המבצר הקטן הגן הרוזן ניקולה שוביץ' זרינסקי עם צבא קטן המונה 2,500 חיילים. הם הצליחו להחזיק במבצר במשך חודש, עד שחוסלו בידי הצבא הטורקי. הקרב הזה אפשר לאוסטרים לקנות זמן ולארגן את צבאם לפני שהטורקים יכלו להגיע
על-פי הוראות המלך ב-[[1553]] ו-[[1578]], קרואטיה וסלבוניה הוכרזו כ"חזית צבאית" (''Vojna Krajina'', [[גרמנית]]: ''Militärgrenze'') אשר נשלט הישר ממפקדת הצבא בווינה. בגלל הקרבה המסוכנת לצבאות העות'מאנים, האזור הפך שומם מאדם, לכן עודדה אוסטריה יישוב סרבי, [[גרמנים|גרמני]], הונגרי, [[צ'כים|צ'כי]], [[סלובקים|סלובקי]] ו[[רוסים|רוסי]] בחזית, מה שיצר אזור המיושב בידי אנשים ממוצא מגוון.
| |||