דפוס רוזנקרנץ – הבדלי גרסאות

כדי לפתוח בית דפוס עברי ברוסיה צריך היה רישיון מיוחד מהממשלה, שקשה היה להשיגו. שלושת האחים חברו אפוא ל[[סופר]] ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] הווילנאי [[שמואל יוסף פין]], בעל הניסיון והממון. פין שימש בתפקיד "[[יהודי מלומד]]" (ученый еврей, עוזר לענייני יהודים) של מושל [[פלך וילנה]] ומופקד על הלימודים היהודיים מטעם שר ההשכלה בפלך (אחראי לפיקוח על הלימודים היהודיים ולתכנון ועריכת ספרים ללימודי [[יהדות]]), ופרט לזאת פרסם ספר ללימוד [[רוסית]] ליהודים ומאז [[1860]] ערך ו[[מו"ל|הוציא]] ברישיון את כתב העת העברי "[[הכרמל (כתב עת)|הכרמל]]". אחרי השתדלויות מרובות ובגלל זכויותיו קיבל פין רישיון לפתוח בית דפוס עברי עם רוזנקרנץ ואחיו, ובסתיו [[1863]] ([[תרכ"ג]]) פתח עמם בשותפות את דפוס "פין–רוזנקרנץ". (על פי גרסה אחרת, פין פתח את בית הדפוס שלו, שבו עבד בשתי מכונות דפוס ידניות, חודשים אחדים לאחר שהאחים ייסדו את הדפוס שלהם, שפעל עם מכונת דפוס מהירה קטנה; וכעבור זמן קצר נכנסו שני הצדדים בשותפות.){{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס|{{HebrewBooks|[[חיים דוב פרידברג]]|ווילנא|36967|'''תולדות הדפוס העברי בפולניה: מראשית הוסדו בשנת רצ"ד והתפתחותו עד זמננו''', הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 131|עמוד=138}}.}} החוזה שערכו ביניהם קבע שפין יקבל 25 אחוזים מהרווחים, רוזנקרנץ ושריפטזצר 33 אחוזים כל אחד, וציונסון 9 אחוזים.

בית הדפוס פעל באמצעות מכונת דפוס מהירה ומכונת יד, והעסיק שני [[מגיה]]ים: יהושע פּוֹילישֶר (פוילישער){{הערה|[[יהודה ליב אפל]] (עפעל) מביא [[אנקדוטה]] על אודות המגיה יהושע פולישר:

:והנה קרה פעם בעת הדפסת ספרו "בכורי יהושע", באחד הגליונות שכבר הגיה וחדש ותקן בו וחכה לראות אם התקונים נעשו כראוי, – בא המכונאי והודיע לו, שהמגיה בבית הדפוס שהיה מכונה "ר' יהושע הפולני", איננו נותן להדפיס את הגליון הזה. הוא התיישב על הסדור, שהיה כבר סגור במכונה וערוך להדפסה, ואמר, שלא יתן להדפיס בשום אופן, אפילו אם בנפשו ובחייו ישלם בעד העכוב.

:רבי אייזל, שהיה קפדן ורתחן מאד, התרגז וצוָּה להביא את בעל המגיה לפניו, ושאלהו מה ראה על כך, שאיננו נותן להדפיס.