מרד הלגיון הצ'כוסלובקי – הבדלי גרסאות

המעבר ל[[צרפת]] היה ניתן לביצוע רק דרך החלק של [[רוסיה]] שהיה תחת שליטה סובייטית. בהתאם לכך, כוחות הלגיון הפסיקו כל פעולות נגד הממשל הסובייטי ואף סירבו לעזור לאוקראינים במאבקם נגד הבולשביקים. בעקבות כך ב-[[16 בפברואר]] [[1918]] תומאס מסריק קיבל הודעה מהממשל הסובייטי שהוא לא מתנגד למעבר הלגיון ל[[צרפת]]. בעקבותלאור כךזאת, מסריק סירב לבקשות של [[מיכאיל אלכסייב]] ו[[לאוור קורנילוב]] לתמוך במאבקם. במקביל, קצינים רוסים בהדרגה הוחלפו בהדרגה בקצינים צ'כים וסלובקים.

לאחר חתימת [[הסכם ברסט-ליטובסק]], יחידות הלגיון עזבו את שטח [[אוקראינה]], שברובו עבר לשליטה גרמנית, והתמקמו באזור ה[[וולגה]]. כל המאמציםמעייניהם של ראשי הלגיון היונתונים מתרכזים בזירוזלזירוז מעבר הכוח ל[[צרפת]]. הדרך הקצרה הייתה דרך נמלי [[ארכנגלסק]] ו[[מורמנסק]]. אומנםאולם היה חשש שדרך זו תהיה מסוכנת מדי עקב הקרבה לכוחות גרמנים. בסופו של דבר סוכם על העברת הלגיון ל[[ולדיווסטוק]] דרך [[הרכבת הטרנס-סיבירית]] ומשם ל[[צרפת]]. ב-[[7 במרץ]] [[1918]] מסריק עזב את רוסיה תוך מתן הנחיה לא להתערב בענייניה הפנימיים.

ב-[[26 במרץ]], [[יוסיף סטלין]] חתם על הסכם עם ראשי הלגיון על הסדרת המעבר הבטוח. היה מתוכנן להעביר 63 רכבות ו-40 קרונות בכל אחד מהם. הרכבת הראשונה יצאה לדרכה ב-[[27 במרץ]] והגיעה ליעד תוך חודש. לקראת מאי [[1918]], יחידות הלגיון התפזרו לאורך כל מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית שאורכה אלפי קילומטרים.

לקראת קיץ [[1918]], [[הצבא האדום]] ו[[הצבא הלבן]] היו רק בתחילת התארגנותם, לכןולכן הלגיון הצ'כוסלובקי היה כוחהכוח צבאיהצבאי מאורגןהמאורגן יחיד בשטח. בנוסף לכך, בהתאם להסכם שגובש הם היו צריכים להעביר חלק מהנשק שברשותם לסובייטים.