הבדלים בין גרסאות בדף "דמוקרטיה ליברלית"

מ
תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים
(←‏קישורים חיצוניים: הסרת קישור פנימי לערך שחשיבותו לא הובהרה)
מ (תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים)
[[בחירות]] הן אחד המאפיינים העיקריים של הדמוקרטיה הליברלית, לצד השמירה על זכויות האדם. בבחירות אלה קבוצות בעלות עמדות שונות מקבלות את ההזדמנות לקבל את הכוח הפוליטי. למעשה, בחירות אלו כמעט תמיד מעניקות את הכוח לאלו התומכים בהמשך קיומה של הדמוקרטיה הליברלית.
 
ההגנה על חירויות הפרט, ובמיוחד על חופש הקניין{{מקור}}, בדמוקרטיה הליברלית, באה בדמוקרטיות ליברליות רבות לצד הנטייה, מורשת ה[[ליברליזם]] להקטנת טווח ההתערבות של המדינה. הדמוקרטיה הליברלית מפרידה באופן ברור בין הספירה ה"פרטית" אליה אין למדינה גישה, ו[[הספרה הציבורית|הספירה ה"ציבורית"]], בה פועלת המדינה, ושהנטייה היא לצמצמה ככל האפשר. נטייה זו לשמור מפני התערבות המדינה בספירה הנתפסת כ"פרטית", מקבילה לעיתים קרובות לדרישה של ה[[קפיטליזם]] להימנע מהתערבות המדינה בפעולתו של השוק, ולעיתים קרובות חופפים עקרונות הליברליזם הפוליטי והקפיטליזם הכלכלי, עד כדי כך שהדמוקרטיה הליברלית הפכה להיות מזוההלמזוהה לחלוטין עם כלכלת [[שוק חופשי|השוק החופשי]].
 
צירוף זה של האידאולוגיה ה[[ליברליזם|ליברלית]] הקלאסית, עם עקרונות ה[[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיה הייצוגית]] שאיפשרו את פעולתה של ה[[דמוקרטיה]] במדינה ה[[מודרניות|מודרנית]], יצר יציר כלאיים שניתן ליישמו, בשינויים המחויבים, כך שיתאים למגוון של [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]], גם כאלו שאינן מוגדרות כ"ליברליות", כגון [[שמרנות]], [[סוציאל-דמוקרטיה]] (בתנאים מסוימים) והטווח האידאולוגי שביניהן. המבנה התאורטי של הדמוקרטיה הליברלית יושם בפועל במגוון של אופנים הראויים להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", ונעים בין מדינות [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטיות]] המספקות תמיכה נרחבת ב[[זכויות חברתיות]], דוגמת [[צרפת]], למדינות בעלות [[מדינת רווחה|מדיניות רווחה]] וזכויות חברתיות מצומצמת הרבה יותר דוגמת [[קוריאה הדרומית]]. אלו וגם אלו ראויות להיקרא "דמוקרטיה ליברלית", כל עוד הן שומרות על המאפיינים העיקריים של הדמוקרטיה הליברלית - [[דמוקרטיה ייצוגית]] ו[[זכויות אדם]] מוגנות. כן ניתן ליישם את המודל של הדמוקרטיה הליברלית במגוון של צורות ממשל, החל ב[[משטר נשיאותי]], דרך [[משטר פרלמנטרי]] וכלה ב[[מלוכה חוקתית]].
 
הדמוקרטיה הליברלית נראית כיום כסוג הרווח של הדמוקרטיה, ולרוב מזדהים עקרונותיה עם הפרשנות הרווחת בציבור למילה "דמוקרטיה". בסוף [[המאה ה-20]] כתב [[פרנסיס פוקויאמה]] כי קבלתה האוניברסלית של הדמוקרטיה הליברלית, כפי שנראתה בעת שנכתבו הדברים במאמר "קץ ההיסטוריה" בשנת [[1989]] עת קרסה שיטת הממשל ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] שנראתה לאורך עשורים רבים כאתגר הגדול מולו עמדה הדמוקרטיה הליברלית, היא נקודת הסיום של ההתפתחות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגית]], ושל ההיסטוריה עצמה. בדומה, ניתן למצוא קריאות תגר מצד גורמים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים את הדמוקרטיה הליברלית ככלי לקידום ושימור הכוח של אליטות קיימות, בין אם אליטות אתניות, כלכליות או [[מגדר]]יות.
 
===זכויות וחירויות===
המאפיין הבולט ביותר של הדמוקרטיה הליברלית הוא הגנתה על זכויות האזרח וחירויות האזרח. עיסוק זה בהגנה על זכויות האזרח ובשמירת חירויותיו הוא מאפיין כה בולט של הדמוקרטיה הליברלית, עד שהפך למעשה להיות מזוהה עמה, ועם המושג [[דמוקרטיה]] בכללותו. החירויות והזכויות עליהן מגנה הדמוקרטיה הליברלית לרוב עוסקות בהגנה על האזרח מפני פעילותה של המדינה בשטח הנתפס כ"פרטי", אם זו הגנה מפני פעולה שרירותית של המדינה, או מפני פעולת המדינה המסיגה את גבולו של האזרח כאדם אוטונומי. ככל שהאוטונומיה של האזרח משתמעת מהיותו אדם חופשי, מגנה הדמוקרטיה אף על זכותו לחיים ולביטחון (אם כי לא לביטחון כלכלי), וכן חירותו מ[[עבדות]]. המלומד [[רוברט א. דאהל]]{{הערה|1=Robert A. Dahl, '''Poliarchy: Participation and Opposition''' (New Haven; Yale University press), 1971 |שמאל=כן}} הגדיר בשנת [[1971]] שמונה מאפיינים לפעולתה של הדמוקרטיה, וכינה את שיטת המשטר השומרת על מאפיינים אלו בשם "[[פוליארכיה]]". רבים רואים במאפיינים אלו את מאפייניה הבולטים של הדמוקרטיה הליברלית. יש המוסיפים להם מאפיינים נוספים, אך רשימת שמונת המאפיינים היא תנאי מינימלי והכרחי:
 
# [[חופש ההתאגדות]]
רשימה זו כוללת כתנאי מקדים, אך לא מפורש, את [[הזכות לחיים]], [[הזכות לביטחון|לביטחון]], ו[[זכות הקניין|לקניין]].
 
באופן דומה מונה הפילוסוף [[ג'ון רולס]], אחד מההוגים החשובים של הדמוקרטיה הליברלית ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] בספרו "[[תאוריה של צדק]]" חירויות בסיסיות שבלעדיהן אין משמעות לאידיאל של אנשים שווים וחופשיים - חופש המחשבה, [[חופש הדיבור]], [[חופש העיתונות]], [[חופש הדת]], הזכות להחזיק בקניין, החופש מ[[מאסר]] שרירותי המשתמע מהרעיון של שלטון החוק, והזכות להצביע ולשאת במשרה ציבורית.{{הערה|1=John Rawls, '''A theory of Justice''' (Cambridge, Mass; Harvard University press), 1971|שמאל=כן}}
 
ביישום הזכויות מטילות הדמוקרטיות הליברליות מגבלות על זכויות, במיוחד כאשר אלו מתנגשות זו עם זו. כך, למשל, דיני [[זכות יוצרים|זכויות היוצרים]] הם פשרה בין חופש הביטוי וחופש הקניין. ייתכנו הגבלות על ביטויים מסוימים, הנוגדים את הדמוקרטיה, או מעודדים [[טרור]].
 
===תנאים מוקדמים===
למרותאף על פי שאינם חלק מהממשל ככזה, קיומן של [[בורגנות]] ושל [[חברה אזרחית]] משגשגת, נתפסים כתנאי מקדים לקיומה של הדמוקרטיה הליברלית. יש המגדירים את כלכלת [[השוק החופשי]] כתנאי הכרחי נוסף לקיומה של הדמוקרטיה הליברלית. תנאים אלו כשלעצמם הכרחיים אך בלתי מספיקים. ניסיון העשורים האחרונים של [[המאה ה-20]] בהן מדינות רבות עברו משיטה אוטוקרטית, או משיטה אוטוקרטית המלווה בכלכלה ריכוזית, לדמוקרטיה ולכלכלת שוק, הראו כי דמוקרטיה חדשה עומדת בפני מגוון אפשרויות רחב. דמוקרטיה כזו יכולה להתייצב ולהפוך לדמוקרטיה ליברלית, כפי שאירע בחלק ממדינות הגוש המזרחי, או להפוך לסוג כלשהו של דמוקרטיה פופוליסטית ללא מרכיבים ליברליים, או אף לחזור לדיקטטורה במובן זה או אחר, עם כלכלת השוק או בלעדיה.
 
במדינות שקיבלו על עצמן את הדמוקרטיה ללא מסורת דמוקרטית רבת שנים, עצם קיומן של [[בחירות]] לא הספיק על מנת להגיע למשטר דמוקרטי ליברלי. לשם כך נדרש שינוי מעמיק בחשיבה האזרחית.
==תפוצת הדמוקרטיה הליברלית בעולם==
[[קובץ:Freedom House world map 2005.png|ממוזער|350px|שמאל|מפה זו, שנערכה על ידי ארגון "פרידום האוס" בודקת את מידת "החופש הפוליטי" המקבילה, אך אינה שווה במדויק, לקיומה של דמוקרטיה ליברלית. מדינות המסומנות ב<span style="color: green">'''ירוק'''</span> הן "חופשיות" ובהן נהנה האזרח מרמה גבוהה של חירות פוליטית ואזרחית. המסומנות ב<span style="color: orange">'''כתום'''</span> הן "חופשיות באופן חלקי" ומאופיינות בכמה מגבלות על הזכויות הפוליטיות והאזרחיות, לרוב בהקשר לשחיתות, חולשתו של שלטון החוק, מאבק אתני או מלחמת אזרחים. המסומנות ב<span style="color: red">'''אדום'''</span> אינן "חופשיות", ובהן ההליך הפוליטי מבוקר באופן הדוק על ידי השלטון, ומן האזרח נמנעות זכויות בסיסיות.]]
מספר ארגונים ומדעני מדינה עורכים רשימות של מדינות "חופשיות" ומדינות "שאינן חופשיות" בעבר ובהווה. מאלו, הידועות ביותר הן רשימות "Polity Data"{{הערה|1=[http://www.cidcm.umd.edu/inscr/polity/ Policy Data Set] {{קישור שבור|11 בנובמבר 2018}}}} והרשימות שבדו"ח [[דו"ח חירות בעולם|החירות בעולם]] של מכון המחקר האמריקני "Freedom House" - דו"ח המקובל בקרב העוסקים ב[[מחקר]] ה[[אקדמיה|אקדמי]] בתחום.{{הערה|שם=Casper|1=http://polisci.la.psu.edu/faculty/Casper/caspertufisPAweb.pdf {{קישור שבור|11 בנובמבר 2018}}}}{{הערה|שם=Giannone|1=Giannone, Diego (2010), "Political and ideological aspects in the measurement of democracy: the Freedom House case", ''Democratization'', Volume 17, Issue 1, pages 68 - 97}}{{הערה|1=Casper, Gretchen, and Claudiu Tufis. 2003. “Correlation Versus Interchangeability: the Limited Robustness of Empirical Finding on Democracy Using Highly Correlated Data Sets.” Political Analysis 11: 196-203|שמאל=כן}} ה-Economist Intelligence Unit, ארגון עסקי מבית [[האקונומיסט]], מפרסם אף הוא מדד המדרג את מדינות העולם על פי מידת הדמוקרטיות שלהן - [[מדד הדמוקרטיה]], אולם מדד זה אינו מתפרסם במסגרת אקדמית ואינו עובר תהליך של [[ביקורת עמיתים]].
 
ישנה הסכמה רווחת כי מדינות [[האיחוד האירופי]], [[יפן]], [[קוריאה הדרומית]], [[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[הודו]], [[דרום אפריקה]], [[ברזיל]], [[צ'ילה]], [[אוסטרליה]] ו[[ניו זילנד]], הן דמוקרטיות ליברליות.
 
בהגדרתה של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית מספר בעיות מושגיות:
 
* קיומם של חוקים כ[[חוק השבות]] המעדיפים מגזר מסוים באוכלוסייה על פני מגזרים אחרים;
* חוקי דת, המביאים למצב של אי [[הפרדת הדת מהמדינה]], כאשר סטייה מיוחדת מהמסורת הדמוקרטית הליברלית מהווה התערבות המדינה בנושאי האישות, מתוך נקודת ראות דתית;
* קיומו של [[מצב חירום]] מתמיד הנותן גושפנקה חוקית לפגיעה בזכויות אדם ובהליך הוגן;
* מצב השליטה ב[[השטחים|שטחים]] היוצר מספר מערכות משפט מקבילות החלות באשר לקבוצות שונות של אנשים בשטח הנשלט באופן אפקטיבי על ידי המדינה.
* היעדרה של [[חוקה]] כתובה, ככלי שלטוני שנועד לאזן את שרירותיות הממשלה או חקיקה הפוגעת בזכויות יסודיות. למרות חסרונה של [[חוקה]] כתובה, כיבדה ישראל תמיד עקרונות חוקתיים שהגנו על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה, ונקבעו במידה רבה על ידי [[בית המשפט העליון]]. [[המהפכה החוקתית]] ב-[[1992]], שעיקרה קבלת [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] בנוגע ל[[חופש העיסוק]] וכבוד האדם וחירותו, שעיגנו נושאים אלו באופן חוקתי, קרוב ככל האפשר לקיומה של חוקה, קירבה את ישראל למצב בו ישנה למדינה חוקה פורמלית, אך עדיין הסדרים רבים להגנה על [[זכויות האזרח]] אינם מוסדרים בחוקה, וזו עדיין רחוקה מלהיכתב.
 
בסקר שנערך על ידי ארגון "פרידום האוס" בשנת [[2006]] קיבלה [[מדינת ישראל]] ציונים גבוהים והוגדרה כ"מדינה חופשית" (הגדרה המקבילה, אך לא חופפת באופן מדויק את הגדרת "הדמוקרטיה הליברלית"), לעומת זאת אותו ארגון קבע כי "השטחים שבשליטת ישראל" אינם חופשיים, וניתן לממשל בהם ציון נמוך הן בתחום הזכויות הפוליטיות והן בתחום השמירה על החירויות הבסיסיות.{{הערה|1=[http://www.freedomhouse.org/template.cfm?page=22&year=2006&country=6985 סקר ארגון פרידום האוס לשנת 2006 לגבי ישראל. ניתן להגיע משם לממצאים לגבי "שטחים שבשליטת ישראל"]}}
===דמוקרטיות ליברליות דה פקטו===
[[קובץ:Elizabeth II.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[אליזבת השנייה]], מלכת [[בריטניה]] (וכן 14 מדינות נוספות ב[[חבר העמים הבריטי]]), [[מונרכיה קונסטיטוציונית|מונרך חוקתי]] העומדת בראשה של דמוקרטיה ליברלית]]
לעיתים הדמוקרטיה הליברלית מורכבת על שיטת ממשל שאינה [[דמוקרטיה]] [[דה יורה]]. כך למשל המקרה עם [[בריטניה]] שהיא להלכה [[מונרכיה]], אך למעשה דמוקרטיה ליברלית, ובה שולט [[פרלמנט]] שהנציגים בו נבחרים. ב[[בריטניה]]בבריטניה, ב[[קנדה]] ובמדינות אחרות, השליט להלכה הוא המונרך השושלתי, אך בפועל עיקרה הגדול של השררה השלטונית מצוי בידי הפרלמנט הנבחר. ישנם הסבורים כי מלוכה שושלתית גם בצורתה החוקתית המצומצמת נוגדת את הדמוקרטיה הליברלית באופן עקרוני. אחרים סבורים כי כל עוד תפקידי המונרך טקסיים, וכל עוד סדרי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית נשמרים, אין מניעה להתייחס גם ל[[מונרכיה קונסטיטוציונית|מונרכיה חוקתית]] כאל דמוקרטיה ליברלית.
 
===ייצוג יחסי אל מול כלל הרוב===
==ביקורת הדמוקרטיה הליברלית==
===דמוקרטיה רדיקלית===
[[קובץ:Oui Non Non Bourgogne 2005.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזות תעמולה שנתלו ב[[צרפת]] במהלך [[משאל עם|משאל העם]] שנערך בשנת [[2005]] על קבלת [[חוקת אירופה|החוקה האירופית]]. [[משאל עם]] הוא כלי של [[דמוקרטיה ישירה]] המשמש לעיתים נדירות בדמוקרטיה הליברלית]]
טיעונים כנגד הדמוקרטיה הליברלית מעלים תומכי שיטות דמוקרטיות רדיקליות יותר כ[[דמוקרטיה השתתפותית]], [[דמוקרטיה דיונית]] ו[[דמוקרטיה ישירה]]. ליבת הטיעון הרדיקלי היא כי השימוש במתווכים להבעת רצון העם בשיטה המבוססת על [[דמוקרטיה ייצוגית]] מביאה לכך שרצון העם, שמטרת הדמוקרטיה היא לבטאו, מוגבל באמצעות מנגנון של תיווך באמצעות נציגים, הגבלות חוקתיות ומנגנונים משפטיים. הכוח האמיתי, כך טוענים תומכי הצורות הרדיקליות של הדמוקרטיה, נמצא בדמוקרטיה הליברלית לא בידי העם, הנקרא להשמיע קולו אחת למספר שנים בבחירות, בהן אחוז ניכר ממנו אינו משתתף, אלא בידי [[אוליגרכיה]] המנציחה את שלטונה באמצעים חוקתיים. טיעון דומה מעלים חוגים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניסטים]] הרואים בדמוקרטיה הליברלית מנגנון לשמירת כוחן של האליטות. צורות ישירות והשתתפותיות יותר של הדמוקרטיה, כך נטען, תבאנה לביטוי מדויק יותר של "הרצון הכללי" ושל ריבונות העם.
 
לטענות כנגד הדמוקרטיה הליברלית המועלות על ידי תומכי השיטות הרדיקליות, משיבים תומכי הדמוקרטיה הליברלית כי הדמוקרטיה הייצוגית בכלל, והדמוקרטיה הליברלית בפרט, מהווים את ההגנה הטובה ביותר ל[[מיעוט]]ים מפני [[עריצות הרוב]]. דמוקרטיה שאינה משתמשת בתיווכם של הנציגים תיצור רוב מזדמן, מתחלף ונתון למניפולציות, ולא תאפשר מדיניות ארוכת טווח. נטען כי לאזרח מן השורה אין את הידע והכישורים להחליט בכל מגוון הנושאים העומדים על הפרק במדינה המודרנית, ולשם כך הוא בוחר בנציגים, המשקיעים את המאמץ בהשגת המידע ובדיוני מדיניות, מאמץ אותו האזרח מן השורה אינו יכול להשקיע. נטען כי מדינה המתנהלת באופן בו כל החלטה מתקבלת על ידי כלל הציבור תשקע עד מהרה לכלל דיקטטורה של הרוב, דיכוי של המיעוטים ותוהו ובוהו.
 
יש המשיבים לטענות אלו של תומכי הדמוקרטיה הליברלית בכך שהטענות אינן כנגד הדמוקרטיה הישירה, אלא כנגד השיטה הדמוקרטית בכללותה. כך, למשל, מדוע ציבור נבער שאינו מסוגל להחליט בענייני היסוד, מקבל לפתע את כל הכישורים הנדרשים כשעליו לבחור בנציגים?{{הערה|1=Ian Budge "New Answers to Old and New Criticisms" in '''The New Challenge of Direct Democracy''' Polity Press, 1996, 59.|שמאל=כן}}
 
במקצת הדמוקרטיות הליברליות נהוג השימוש בכלי של [[משאל עם]]. [[שווייץ]] ו[[אורוגוואי]] הם דוגמה לכך. מספר מדינות ב[[ארצות הברית]] משתמשות אף הן בכלי זה. בדמוקרטיות ליברליות רבות נערכו משאלי עם, במיוחד בנושאים בינלאומיים, ככניסה ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. אך השימוש בפנייה ישירה אל העם בדמוקרטיה הליברלית מן השורה אינו תכוף, והוא נעשה רק במקרים של צעד כקבלת חוקה, מתן אוטונומיה לחבל ארץ פורש, או הצטרפות לאיחוד מדיני.
הגנה חוקתית נוספת הניתנת לזכויות המיעוט ב[[ישראל]] היא מניעתן של רשימות שמצען שולל את היותה של ישראל מדינה דמוקרטית (או מדינה יהודית) מלרוץ לבחירות לכנסת. סמכות זו מנעה עד עתה מגופים קיצוניים כ[[תנועת כך]] מלהשתתף בבחירות, אך אין בה כדי למנוע ממפלגות ממסדיות יותר, שגם מצען כולל מידה זו או אחרת של תמיכה בפגיעה בזכויות המיעוטים מלהשתתף בבחירות.
 
דמוקרטיות ליברליות שונות פיתחו מנגנונים שונים להתמודדות עם סכנת עריצות הרוב. בחברות דמוקרטיות ליברליות הומוגניות יחסית כ[[בריטניה]], בעלות מסורת של חילופי שלטון סדירים בין מפלגות הקרובות יותר למרכז הפוליטי מלקצותיו, מבין הרוב כי הוא עלול להפוך למיעוט בבחירות הקרובות, וכך גם המיעוט. עניין זה מקטין את רמת הסיכון לצדדים מקיום ההליך הדמוקרטי, ויוצר מחסומים של מסורת פרלמנטרית וחוקתית המונעת שימוש בכוחו של הרוב לרעה, גם כאשר המיעוט, שהפסיד בבחירות, נותר באופוזיציה ואינו שותף בקבלת ההחלטות. לא כך הדבר בחברות המפולגות לפי קוים אתניים, דתיים, מעמדיים או אידאולוגיים, לתת-חברוֹת בעלות מפלגות המייצגות אותן, כאשר הרוב הוא קבוע מבחירות לבחירות, והעדפות הבוחרים הן קשיחות. במקרה כזה פועלת הדמוקרטיה הליברלית ליצירת מנגנונים (כקואליציה גדולה, ייצוג יחסי או פדרליזם) המביאים לשיתופו של המיעוט בהחלטות. כך למשל שיטת הממשל ב[[בלגיה]] המכונה "דמוקרטיה קונסנזואלית".{{הערה|1=Arend Lijphart, '''Democracies''', Yale University Press, 1984. ch. 1, 2|שמאל=כן}}
 
===תיאורית הבחירה הציבורית===
השאלה עד כמה מן הצמיחה ניתן לייחס לדמוקרטיה כשלעצמה היא שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי עלייתה של הדמוקרטיה הליברלית לאחר [[המהפכה התעשייתית]] שהביאה עמה את ה[[קפיטליזם]] היא שהביאה לקישור בין הדמוקרטיה ובין הצמיחה הכלכלית. אחרים מצביעים על העובדה כי המהפכה התעשייתית החלה ב[[אנגליה]] שנהנתה ממידה רבה בהרבה של דמוקרטיה, הדומה לדמוקרטיה הליברלית בת ימינו, יחסית לשאר מדינות אירופה בתקופתה.
 
ישנם חוקרים הטוענים כי אמצעים סטטיסטיים מראים כי מידה רבה יותר של כלכלת שוק חופשי (הנמדדת למשל ב"[[מדד החופש הכלכלי]]",{{הערה|1=Free the World. [http://www.freetheworld.com/papers.html Published Work Using Economic Freedom of the World Research], accessed February 19, [[2006]].|שמאל=כן}} המשמש במחקרים רבים), מגבירה את [[צמיחה כלכלית|הצמיחה הכלכלית]], המשפיעה על היציבות הפוליטית החיונית לקיומה של הדמוקרטיה הליברלית.
 
הקשר בין הדמוקרטיה והצמיחה הכלכלית היה נושא למחקרים רבים.{{הערה|1=Nicclas Bergren, (2002). [http://www.ratioinstitutet.nu/pdf/wp/nb_efi.pdf "The Benefits of Economic Freedom: A Survey"]. Accessed February 19, [[2006]]. |שמאל=כן}}{{הערה|1=John W. Dawson, (1998). [http://www.eh.net/bookreviews/library/0102.shtml "Review of Robert J. Barro, Determinants of Economic Growth: A Cross-Country Empirical Study"]. ''Economic History Services''. Accessed February 19, [[2006]].|שמאל=כן}}{{הערה|1=Wenbo Wu, Otto A. Davis, (2003). [http://www.spp.nus.edu.sg/docs/wp/wp48.pdf "Economic Freedom and Political Freedom".] ''Encyclopedia of Public Choice''. Carnegie Mellon University, National University of Singapore. |שמאל=כן}}{{הערה|1=Ian Vásquez, (2001). [http://www.cato.org/research/articles/vas-0109.html "Ending Mass Poverty"]. Cato Institute. Accessed February 19, [[2006]].|שמאל=כן}}{{הערה|1=Susanna Lundström, (April 2002). [http://smye2002.univ-paris1.fr/program/paper/b5_lun.pdf "The Effects of Democracy on Different Categories of Economic Freedom"]. Accessed February 19, [[2006]] {{קישור שבור|11 בנובמבר 2018}}}} הקשר המושגי בין מושגי אי ההתערבות של המדינה, הקטנת ה"ציבורי" לעומת ה"פרטי", ומושג התחרות העומדים הן ביסוד כלכלת השוק והן ביסוד הדמוקרטיה הליברלית הוא ברור, ורבים טוענים כי המדובר במושגים מקבילים שקיומו של האחד מחזק בהכרח את השני.
 
אל מול הקשר החיובי ישנם שהצביעו על קשרים שליליים. ישנם הטוענים כי יש לבצע "דמוקרטיזציה" לספרה הכלכלית, ולנהל את אמצעי הייצור עצמם באמצעות בחירות דמוקרטיות. עוד נטען כי תנאי חוסר שוויון הכלכלי סותרים את ערכי הדמוקרטיה. כן נטען כי ההמשגה של האזרח כצרכן מונעת חשיבה הממוקדת באינטרס הכלל.{{הערה|1=Beetham, David (1997), Market Economy and Democratic Polity. Democratization. Vol.4 No.1 (Spring) 76.|שמאל=כן}}
 
ישנם הטוענים כי השפע הכלכלי שמביאה מדיניות השוק החופשי מעצימה את האזרחים, ואף עשויה להביא ליצירת דמוקרטיה במדינות כ[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] וכפי שאירע בתקופת [[הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה]] תחת שלטון [[אוגוסטו פינושה]]. אחרים חולקים על טענה זו ולטענתם, אף אם הכלכלה החופשית הביאה לדמוקרטיזציה בעבר, ייתכן כי לא תעשה זאת בעתיד. כך מדינות כמו [[סינגפור]], [[ליכטנשטיין]] או [[הונג קונג]] מקיימות חופש כלכלי רב, משך זמן רב, מבלי להפוך דמוקרטיות במובהק.{{הערה|Bruce Bueno de Mesquita, George W. Downs, (2005). [http://www.foreignaffairs.org/20050901faessay84507/bruce-bueno-de-mesquita-george-w-downs/development-and-democracy.html "Development and Democracy"].{{ש}} ''[[Foreign Affairs]]'', September/October 2005. Joseph T. Single, Michael M. Weinstein, Morton H. Halperin, (2004). [http://www.nytimes.com/cfr/international/20040901facomment_v83n4_siegle-weinstein-halperin.html "Why Democracies Excel"]. ''Foreign Affairs'', September/October 2004.}}