מונוטייפ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←המקלדת: WIP |
WIP |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''מונוטייפ''' הוא שמה של מערכת סדר דפוס, ושל החברה שייצרה את המערכת, ובהמשך פיתחה ומכרה מוצרים נוספים בטכנולוגיות מתקדמות יותר לסדר. כיום (2018), גלגול של החברה עוסק בעיקר ב[[קניין רוחני]] בתחום, כמו [[גופנים]].
מערכת הסדר מורכבת מצירוף של שתי מכונות שונות: מקלדת שמפיקה [[סרט מנוקב|סרט נייר מנוקב]], ומכונת יציקה, שקוראת את סרט הנייר, ויוצקת גופני עופרת בדידים להדפסה בשיטת [[דפוס בלט]].
החברה הוקמה ב-בשנות ה-90 של המאה ה-19, כדי לייצר ולמכור את המכונה שממציאה, [[טולברט לנסטון]] (Tolbert Lanston{{אנ|Tolbert Lanston }}), רשם עליה פטנט ב-1890. ב-1897 פתחה החברה סניף באנגליה, שהפך מאוחר יותר לחברה עצמאית, שייצרה ומכרה את המערכת. במחצית הראשונה של המאה ה-20, מערכת המונוטייפ שלטה בתחום [[סדר (דפוס)|סדר הדפוס]], יחד עם אחותה הגדולה, מכונת ה[[לינוטייפ]]. מערכת המונוטייפ זכתה להצלחה ניכרת, אך זו לא השתוותה להצלחת הלינוטייפ. השנייה שלטה שליטה בלתי מעורערת בתחום העיתונות וכתבי העת, ובו בזמן התחלקה עם המונוטייפ בנתח סידור ה[[ספר]]ים. מכונת המונוטייפ פחות זריזה מהלינוטייפ, ומאפשרת שליטה מדויקת בהרבה בסדר, ומתחרה בגמישות בסדר הידני, עליו היא עולה בהרבה הן בקצב, והן בדיוק. לסידור ספרים איכותיים לא הייתה למעשה כל ברירה מעשית מלבד המונוטייפ. תחום נוסף בו הייתה למונוטייפ שליטה בלתי מעורערת הוא הדפסת מידע טבלאי, כולל שני טורים בלבד, כלומר לוחות זמנים, קטלוגים, וכן הלאה. כמו הלינוטייפ, מערכת המונוטייפ ירדה מהבמה כשהגיעה הטכנולוגיה היורשת קצרת הימים, [[סדר אופטי|הסדר האופטי]], שהוחלפה בהדרגה אך בזריזות בטכנולוגיות דיגיטליות, כמו [[הוצאה לאור שולחנית]].▼
▲חברת "לנסטון מונוטייפ" (בשנים הבאות קוצר שם החברה ל"מונוטייפ") הוקמה ב-בשנות ה-90 של המאה ה-19, כדי לייצר ולמכור את המכונה שממציאה, [[טולברט לנסטון]] (Tolbert Lanston{{אנ|Tolbert Lanston }}), רשם עליה פטנט ב-1890. ב-1897 פתחה החברה סניף באנגליה, שהפך מאוחר יותר לחברה עצמאית,
==היסטוריה==
=== הממציא ===
{{ערך מורחב|טולברט לנסטון}}
טולבטר לנסטון (1844–1913) רשם ב-1885 פטנט על
מערכת זו כבר הייתה מחולקת לשתי מכונות, מקלדת ומכונת סדר. ב-1890 רשם לנסטון פטנט שתיאר את מערכת המווטייפ, עם מכונת יציקה, מערכת שכבר לא נזקקה לגופנים יצוקים מראש, אלא יצקה את גופני העופרת בעצמה, תוך שימוש באמות דפוס, או "מטריצות". בשנים הבאות הוקמה חברץ מונוטייפ, והחלה לייצר ולמכור מערכות. ב-1897 הוקם הסניף באנגליה. במשך השנים הבאות, עד למחצית השנייה של המאה העשרים, כבשה המונוטייפ את מקומה במערכת הסדר, לצד אחותה הגדולה, הלינוטייפ. שתי המערכות התחרו זו בזו בדפוס של ספרים, כאשר הלינוטייפ שולטת שלטון מוחלט בתחום הדפסת עיתונים וכתבי עת, והמונוטייפ דומיננטית בהוצאות ספרים, בזכות גמישותה ויכולותיה הטיפוגרפיות, שעולות על אלו של הלינוטייפ, במחיר קצב ייצור
== המערכת ==
תפקיד מערכת המונוטייפ הוא לייצר סדר דפוס, עם הטקסט. התוצרת היא שורות שורות של גופני עופרת, שנלקחות לשלב הבא במלאכת הסדר, שנקרא "עימוד", להכנת הגלופה. זו משמשת להדפסת בלט ישירה, או להכנת גלופה שניונית (אחת או יותר), בתהליך שנקרא [[סטראוטייפ (דפוס)|סטראוטייפ]]. בסיום השימוש, התוצרת, כלומר גופני העופרת, מותכים חזרה וממוחזרים לעבודת הדפוס הבאה.
שורה 73 ⟵ 77:
בבית דפוס אופייני בגודל בינוני במחצית הראשונה של המאה ה-20, אפשר לצפות למצוא מספר מכונות לינוטייפ (ואפילו עשרות בבתי דפוס עסוקים), מכונת מונוטייפ אחת או יותר, מכונות מיוחדות להכנת כותרות, כמו לדלאו (Ludlow,{{אנ|Ludlow}}), ומגרות עם גופנים לסידור ידני. תוצרת כל מערכות הסדר הללו מתנקזת לשלב העימוד, בו משלבים קטעים ושורות שנוצרו בשלב הסדר, ומעמדים אותם זה לצד זה, או זה מעל זה, ומוסיפים מרכיבים נוספים כמו גלופות של תצלומים, איורים, מסגרות וכן הלאה. מהעמוד המסודר נלקחת הגהה, השגיאות נמצאות, ומתוקנות על ידי הרפיית המסגרת והחלפת תווים או שורות בהם נפלו שגיאות. אחרי ההגהה הסופית, המסגרת מיושרת יישור סופי, "ננעלת", ומשמשת להדפסה, או ליצירת הגלופות שישמשו בהדפסה, בתהליך [[סטראוטייפ (דפוס)|סטראוטייפ]]. לאחר שהמסגרת סיימה את תפקידה, היא מפורקת, ומרכיביה השונים מותכים חזרה, ומוחזרים לכורי המונוטייפ, הלינוטייפ, והלדלאו, או ממוינים חזרה למגירותיהם, אם הם נחוצים לסדר ידני.
== מערכת המונוטייפ מול הלינוטייפ ==
מערכת הלינוטייפ (יחד עם האינטרטייפ, מכונה תואמת-לינוטייפ) ומערכת המונוטייפ היוו את הרוב המכריע של סדר הדפוס בעולם, במשך עשרות שנים, להלן השוואה בין המכונות.
הפונקציה הבסיסית של שתי המערכות זהה למעשה: הפקת גופני עופרת מוכנים לדפוס בעזרת הקלדת הטקסט על מקלדת. בשתי המערכות כור קטן של נתך עופרת-בדיל-אנטימון המשמש לדפוס (נתך זה מוכר עד היום, בין השאר בכינוי "נתך לינוטייפ", הפופולרי בתחום ייצור תחמושת ביתי). הכורים בשתי המכונות אינם זהים, ובכל זאת הם פועלים בצורה כמעט זהה, כאשר במשך העבודה הכורים מוזנים באופן רציף, או כמעט רציף, כדי לפצות על הנתך שנצרך ליציקת הגופנים. בשתיהן התבנית המשמשת ליציקה מקוררת-מים. בשתי המערכות מערכת מכנית מתוחכמת, עם המצאות מקוריות, שמתרגמות את ההקלדה לעופרת יצוקה.
עם זאת, יש הרבה הבדלים בין המערכות, והסתכלות עליהם תעזור להבין כל אחת מהן טוב יותר.
ההבדל הראשון הנראה לעין הוא כמובן העובדה שמערכת המונוטייפ מורכבת משני רכיבים נפרדים, המקלדת ומכונת היציקה, לעומת הלינוטייפ שהיא מכונה אחת הכוללת מקלדת ומערכת יציקה, דבר שמשמעותו גם שלהפעלת המונוטייפ נחוצים שני עובדים, סדר ומפעיל מכונת יציקה, לעומת הלינוטייפ בה הסדר הוא גם היוצק.
ההבדל השני שבולט לעיין היא העובדה שהלינוטייפ יוצקת שורה שלמה, והמונוטייפ יוצקת גופנים בדידים. המונוטייפ מסדרת את הגופנים שהיא יוצקת בשורות, ומעבירה כל שורה לתיבת התוצרת רק כאשר השורה מלאה, אך כל שורה כזו היא למעשה "מחרוזת" של גופנים ורווחים.
מעובדה זו נובע הבדל נוסף: שורה שלמה יכולה להכיל מספר מופעים של אותה האות, וכדי לצקת שורות, הלינוטייפ זקוקה למספר מטריצות עבור כל אות, וערכת מטריצות מלאה עבור גופן מסוים, דורשת מחסנית שלמה, המהווה השקעה משמעותית. לעומתה, המונוטייפ, שיוצקת כל אות בנפרד, זקוקה למטריצה יחידה עבור כל תו, עובדה המאפשרת הצטיידות בערכת גופנים נוספת בקלות ובזול, באופן יחסי.
במחסנית של לינוטייפ יש 90 ערוצים, ובדרך כלל כל מטריצה מכילה שתי תבניות שונות (שבמקרה הרגיל משמשות לצורה הרגילה ולצורה המוטה או המודגשת של אותה אות), מה שמאפשר 180 תווים שונים. לדגמים מסוימים של לינוטייפ יש "מחסנית עזר" עם 34 ערוצים נוספים, מה שמאפשר סידור של עד 224 תווים או גופנים שונים.
במונוטייפ, המגבלה על מספר התווים בהם ניתן להשתמש בעבודה אחת מוגבל על ידי מסגרת המטריצות: בדגמים המוקדמים ביותר המסגרת הייתה 12x13, כלומר 156 תווים שונים. במהרה המסגרת גדלה ל-15x15, כלומר 225 תווים שונים, ובדגמים מאוחרים יותר, המסגרת מכילה 16x17 מטריצות, כלומר עד 272 תווים, או גופנים שונים בכל עבודה. יתר על כן, בשימוש במונוטייפ קל להרכיב מסגרת מטריצות עם צירוף תווים לא סטנדרטי, עבור עבודה מסוימת, כולל תווים בשפות שונות.
מערכת המונוטייפ מפיקה תוצרת במהירות פחותה מהלינוטייפ, ומאפשרת שליטה טיפוגרפית מדויקת בהרבה על התוצרת, לעומת הלינוטייפ המוגבלת יותר, ובה עובי המטריצה קובע את רוחב האות המודפסת, ללא כל אפשרות משחק, עובדה שדורשת, למשל, שרוחב האות המוטה והאות הישרה יהיה שווה, עובדה שמונעת טיפוגרפיה "נכונה" עבור הצורה המוטה של אותיות צרות, כמו f ו-l (האות הלטינית L קטנה).
בלינוטייפ, אורך השורה שהמכונה יוצקת מוגבל. האורך המרבי מספיק עבור הרוב המכריע של העבודות, ויש דגמי לינוטייפ בהם האורך המרבי הוגדל, אבל הוא עדיין מוגבל, ויש עבודות אותן לא ניתן לבצע בלינוטייפ מסיבה זו. במונוטייפ, שיוצקת אות אחרי אות, ניתן לייצר שורות בכל אורך שהוא, באופן מעשי, כשהמגבלה היא מערכת ההפלטה, שמעבירה את השורות הגמורות למגש התוצרת, והמערכת הזו מוכנה לטפל בכל אורך שורה מעשי.
בגלל ההבדל בקצב התפוקה, אין למעשה שימוש במונוטייפ בתחום העיתונות היומית וכתבי העת. לעומת זאת, הגמישות הרבה של המונוטייפ ויכולתה לעבוד עם ערכות גופנים רבות, מגוונות, וזולות יחסית, העניקו למונוטייפ מעמד של כבוד בהוצאות הספרים, ובחדרי הסדר של בתי דפוס לספרים, אפשר היה למצוא מקלדות ומכונות יציקה של מונוטייפ, לאו דווקא במספרים שווים.
שתי המכונות פותרות את בעיית היישור בצורה שונה: המונוטייפ פותרת את הבעיה על ידי חישוב הרוחב המתאים בין המילים בכל שורה לאחר גמר הקלדת השורה, ואז הקלדה (וניקוב) של המידע הזה על הסרט. מכונת היציקה, שקוראת את הסרט מהסוף להתחלה, קוראת את המידע ומשתמשת בו ביציקת התווים והרווחים של השורה.
לעומתה הלינוטייפ פותרת את הבעיה על ידי סידור כל המטריצות, כלומר התבניות, של שורה שלמה לפני היציקה, ואז שימוש ברכיב מיוחד, "רווח מתרחב" עבור הרווחים בשורה, והרווחים הללו מתרחבים על שהמטריצות מהודקות בין לחיי מלחציים שמכוונות לרוחב השורה הרצוי. במונחים בני ימינו ניתן לומר שהמונוטייפ פתרה את בעיית היישור באופן דיגיטלי, או ספרתי, והלינוטייפ באופן אנלוגי.
==החברה ==
| |||