אינסטינקט השפה – הבדלי גרסאות

'''אינסטינקט השפה''' (ב[[אנגלית]]: '''The Language Instinct''') הוא ספר משנת [[1994]] שנכתב על ידי [[סטיבן פינקר]] לקהל הרחב. פינקר טוען שבני אדם נולדים עם יכולת מולדת ל[[שפה]]. הוא מתייחס באהדה לטענתו של [[נועם חומסקי]], כי כל השפות האנושיות מראות ראיות ל[[דקדוק אוניברסלי]], אך מתנגד לדעתו הספקנית של חומסקי כי התיאוריההתאוריה ה[[אבולוציה של האדם|אבולוציונית]] יכולה להסביר את אינסטינקט השפה האנושי. הוא משווה את השפה להסתגלויות מיוחדות של מינים אחרים, כמו אריגת קורים אצל [[עכבישאים|עכבישים]] או בניית סכר אצל [[בונה (בעל חיים)|בונים]], וקורא לכל השלוש "[[אינסטינקט|אינסטינקטים]]ים".

שפה (דיבור) מתפתחת גם בהעדרהבהיעדרה של הדרכה פורמלית או ניסיונות אקטיביים על ידי ההורים לתקן את הדקדוק של הילדים. סימנים אלה מצביעים על כך שיותר משהיא המצאה אנושית, השפה היא יכולת אנושית מולדת. פינקר גם מבדיל בין השפה לבין יכולת ההסקה הכללית של בני האדם, ומדגיש כי זה לא רק סימן של אינטליגנציה מתקדמת אלא "מודול נפשי" ייחודי. הוא מבדיל בין תפיסת הדקדוק של הבלשן, כגון מיקום שמות תואר, מכללים פורמליים, כמו אלה שבמדריך הסגנון האמריקאי לאנגלית. הוא טוען כי מאחר וחוקיםשחוקים כמו "מילת יחס אינה מילה נכונה לסיים בה משפט" חייבים ללמד במפורש, הם אינם רלוונטיים לתקשורת בפועל ויש להתעלם מהם.

פינקר מנסה להתחקות אחר קווי המתאר של אינסטינקט השפה, על ידי ציטוט ממחקריו על רכישת שפה אצל ילדים, ומעבודותיהם של בלשנים ופסיכולוגים רבים אחרים בתחומים רבים, וכן דוגמאות רבות מן התרבות הפופולרית. הוא מציין, למשל, כי סוגים מסוימים של נזק מוחי גורמים ליקויים ספציפיים בשפה כגון אפאזיה של ברוקה או אפאזיה של ורניקי, כי סוגים מסוימים של בנייה דקדוק קשה במיוחד להבין, וכי נראה שיש תקופה קריטית בילדות בה השפה מתפתחת בדיוק כפי שיש תקופה קריטית להתפתחות ראייה אצל חתולים. רובו של הספר מתייחס לתפיסתו של חומסקי את הדקדוק האוניברסלי, מטה-דקדוק שכל השפות האנושיות מתאימות לו. פינקר מסביר שדקדוק אוניברסלי מייצג מבנים ספציפיים במוח האנושי שמזהים את הכללים הכלליים בדיבורם של בני אדם אחרים, למשל אם השפה המקומית מציבה שמות תואר לפני או אחרי שמות עצם, ומתחיל תהליך למידה מיוחד ומהיר מאוד שאינו ניתן להסבר כהסקה מן העקרונות הראשונים או מלוגיקה טהורה. מנגנון למידה זה מתקיים רק בתקופה קריטית מסוימת של הילדות ולאחר מכן מתפרק ומשחרר משאבים במוח הרעב לאנרגיה.

ריצ'רד ובסטר, בספרו "למה פרויד טעה" (Why Freud Was Wrong) (1995), מסכם כי פינקר טוען במפורש כי היכולת האנושית לשפה היא חלק מהכישרון הגנטי הקשור לאבולוציה באמצעות בחירה טבעית של רשתות עצביות מיוחדות במוח, וכי ההתקפה על "מודל מדעי החברה הסטנדרטי" של הטבע האנושי הוא יעיל. ובסטר מקבל את הטיעון של פינקר, שאנשי מדעי החברה במאה העשרים המעיטו במידה שבה הטבע האנושי מושפע מגנטיקה ממניעים אידיאולוגייםאידאולוגיים. עם זאת, וובסטר מוצא את השערותיו של פינקר על רשתות עצביות מיוחדות אחרות, שעשויות להתפתח בתוך המוח האנושי - כגון "מכניקה אינטואיטיבית" ו"ביולוגיה אינטואיטיבית" - כמוטלות בספק, ומאמין שיש סכנה שהן יטופלו על ידי אחרים כמדע. ובסטר סבור כי ספקולציות כאלה מחזקות את התומכים בדטרמיניזם גנטי קיצוני.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Geoffrey Sampson|שם=Why Freud Was Wrong: Sin, Science and Psychoanalysis|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=The Orwell Press|שנת הוצאה=2005|עמ=609-610|ISBN=0-9515922-5-4}}}}