סאו פאולו – הבדלי גרסאות

בתקופה זו החלו יזמים מקומיים להשקיע בפיתוח [[תעשייה|תעשייתה]] של סאו פאולו. בכך משכה העיר מהגרים רבים נוספים, רובם מאיטליה. נוסף לאירופים, הגיעו בראשית המאה ה-20 גם [[ברזילאים יפניים|מהגרים יפניים]], [[סוריה|סורים]] ו[[לבנון|לבנונים]], נוצרים ברובם, וכן [[יהודי]]ם מאזור [[האימפריה העות'מאנית]] לשעבר. במהלך המאה ה-20, משכה כלכלתה המשגשגת של העיר גם גלי הגירה פנימית מאזורים עניים יחסית בברזיל, דוגמת [[צפון-מזרח ברזיל]].

 

[[קובץ:Guilherme Gaensly - Palacete Prates (Vale do Anhangabaú), ca. 1920.jpg|ממוזער|שמאל|250px|'''מעון פראטס''' שבעמק אניאנגבאו בשנת [[1920]]]]

על אף קשייה הרבים, סאו פאולו עודנה מוקד העסקים של [[דרום אמריקה]]. בתחילה נבעה פריחתה מתעשיית הקפה. מאוחר יותר שגשגה התעשייה הממוכנת ובראשית [[המאה ה-21]] התפתחה כלכלתה גם במגזר השירותים. השוק הגדול של האזור ה[[מטרופולין|מטרופוליני]] של סאו פאולו (המונה קרוב ל-20 מיליון תושבים) מהווה מוקד משיכה עבור חברות רב-לאומיות. הודות לאירועים כמו יריד [[הביאנלה לאמנות בסאו פאולו|הביאנלה הבינלאומי לאמנות]] של סאו פאולו והמוניטין המצטבר של העיר כמארחת של קונצרטי מוזיקה מהשורה הראשונה, הפכה העיר גם למרכז תרבותי. צמיחה כלכלית ויצוא סחורות תרמו להגדלת מקורות התעסוקה והעלאת המשכורות.