לואי ארמסטרונג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מוזיקה: קישורים פנימיים
מ בוט החלפות: \1דייווי\2
שורה 57:
הכינוי "סצ'מו" ואישיותו הדרומית החמה של ארמסטרונג, יחד עם אהבתו הטבעית לבידור ולעירור תגובה מהקהל, הביאו ליצירתה של אישיות ציבורית – החיוך, הזעה, הממחטה – שהפכו אולי אפילו לסוג של קריקטורה [[גזענות|גזענית]] בשנותיו המאוחרות. הוא גם ספג ביקורת על שהסכים לקבל את התואר "מלך הזולו" כחלק מקרנבל ה[[מרדי גרא]] של שנת [[1949]]. (בקהילה השחורה בניו-אורלינס זהו תפקיד מכובד כראש קרנבל ה-''Krewe'', אך נחשב מביך ואף פוגעני בקרב אנשים מבחוץ, הרואים אותם לובשים תלבושות של שמלות קש ואיפור פנים שחור כ[[סאטירה]] על הגישה של הלבנים בדרום לשחורים).
 
חוסר הרגישות הגזעי של ארמסטרונג בכך שלקח את תפקיד מלך הזולו נחשב לחלק מכשל גדול יותר אצל ארמסטרונג. בעוד חלק ראו בו אישיות חברתית וחברותית, אחרים סברו שהוא מנסה למצוא חן בעיני הקהל הלבן והופך לקריקטורה של [[זמר נודד]]. מוזיקאים כמו [[סמי דייוויס ג'וניור]], [[דיזי גילספי]] ו[[מיילס דייויסדייוויס]] מתחו ביקורת על ארמסטרונג על כך שהופיע בפני קהלים מופרדים גזעית, ושלא נקט עמדה תקיפה מספיק בתנועת זכויות האזרח, כמו הדמות מהספר [[אוהל הדוד תום]]. [[בילי הולידיי]] ענתה למבקרים – "of course Pops toms, but he toms with class." (מובן ש"פופס" נוהג כדוד תום, אך הוא עושה זאת עם סגנון).
 
ארמסטרונג היה למעשה אחד מהתורמים הגדולים ל[[מרטין לותר קינג]] ולפעילי זכויות אזרח אחרים, אך העדיף לפעול מאחורי הקלעים, כשהוא שומר על הפרדה בין ה[[פוליטיקה]] לעבודתו כאמן-מופיע. בשל כך, דווקא התבטאויותיו החריגות בנושא זה זכו לתהודה: הביקורת של ארמסטרונג על חוסר הפעולה של נשיא ארצות הברית [[דווייט אייזנהאואר]] במהלך המאבק על האינטגרציה בבתי הספר ב[[ליטל רוק]] [[ארקנסו]] בשנת [[1957]] זכתה לחשיפה ברמה הלאומית.