וולגטה – הבדלי גרסאות

הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת [[390]] והשלימה בשנת [[405]]. הוא שלט ב[[יוונית עתיקה|יוונית]], ב[[עברית מקראית|עברית]] וב[[ארמית]], והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. את ספרי התנ"ך הוא תרגם באופן עצמאי מנוסח עברי שהיה קרוב אך לא זהה ל[[נוסח המסורה]]: לדוגמאלדוגמה, מבין 68 [[מילים יחידאיות]], הוולגטה מציגה את גרסת [[תרגום השבעים]] רק בשלוש ואת זו של המסורה בכל היתר, שב-32 מתוכן המסורה נוגדת במובהק את השבעים.{{הערה|1=Craig A. Evans, The Book of Genesis: Composition, Reception, and Interpretation. [[הוצאת בריל]], 2012. עמ' 533.}} את תרגומיו ל[[תוספות לספר דניאל]] ול[[תוספות למגילת אסתר]] הוא ביסס על תרגומים יווניים, ואת [[הספרים החיצוניים]], [[ספר טוביה|טוביה]] ו[[ספר יהודית|יהודית]] הוא תרגם מגרסאותיהם הארמיות. תרגומו לספרי [[הברית החדשה]] התבסס על התרגומים הלטיניים הקיימים, עם תיקונים והתאמות על פי המקור היווני. נוסף לתרגום [[ספר תהלים]] על בסיס המקור העברי, העמיד הירונימוס תרגום נוסף שהתבסס על נוסח ה[[הקספלה]] של [[תרגום השבעים]]. תרגום זה מן היוונית הוא שנכלל לבסוף ברוב מהדורות הוולגטה.

הוולגטה כוללת את [[הברית הישנה]] לפי ה[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי (כולל כתבים שנחשבים על ידי היהודים והפרוטסטנטים כנמנים עלעם [[הספרים החיצוניים]]) ו[[הברית החדשה]]. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]]. חלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים נעשתה על-פי תרגום הוולגטה בשנת [[1205]] בידי ה[[הגמון]] האנגלי [[סטיבן לנגטון]]. חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת [[1516]] יצא לאור ב[[ונציה|וונציה]] התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה.