יחסי ישראל–מצרים – הבדלי גרסאות

== הסכמי השלום והיחסים בשנים 1977–1989 ==

{{ערך מורחב|הסכם השלום בין ישראל למצרים}}

מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר [[1977]] עם [[ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל|ביקורו של אנואר סאדאת בישראל]] ונאומו ב[[הכנסת|כנסת]]. ביקור זה התאפשר לאחר שסאדאת הכריז במועצת [[מצרים (עם)|העם המצרי]] על כוונתו לבקר בישראל ונענה בחיוב על ידי ראש הממשלה הישראלי [[מנחם בגין]]. יוזמה זו הרעידה את אמות הסיפים באזור, גרמה לסילוקה של מצרים מ[[הליגה הערבית]] ויצרה בישראל תחושה של כמעט אחרית הימים. לאחר הביקור נפתח משא ומתן בין המדינות שידע קשיים רבים. בספטמבר [[1978]] חתמו שני הצדדים על הסכם מסגרת לשלום - [[הסכמי קמפ דייוויד]] על פיו תיסוג ישראל מ[[סיני]] באופן מוחלט תמורת שלום מלא עם מצרים. מספר חודשים לאחר מכן, ולאחר המשך משא ומתן עיקש, חתמו שני הצדדים על [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום ביניהם]] במרץ [[1979]] על מדשאות [[הבית הלבן]] ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]]. במסגרת הסכם זה התחייבה ישראל לסגת מכל שטח סיני (המצרים לא דרשו את [[רצועת עזה]] ונפתח [[שיחות האוטונומיה|משא מתן על מתן אוטונומיה לפלסטינים]]) ולהרוס את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר [[ימית]], תוך 3 שנים. לאחר הנסיגה הישראלית הראשונית מסיני והעברת [[אל עריש]] לידי המצרים הוחל בתהליך ה[[נורמליזציה]] בין המדינות: נפתחו [[שגרירות|שגרירויות]] הדדיות והחלה הפעלת טיסות בין המדינות.

 

במאי 2008 החל לזרום גז מצרי ב[[צינור הגז הערבי#קו אל עריש-אשקלון|צינור אל-עריש-אשקלון]], שהוקם בעקבות הסכם שנחתם בין שתי המדינות ל-20 שנה.

 

 

עד [[ההפיכה במצרים (2011)|המהומות וההפיכה במצרים]], היה הגבול שבין המדינות שקט רוב הזמן, אם כי התרבו בו ההברחות רבות של אמצעי לחימה לכיוון [[רצועת עזה]], כמו גם פעילות פלילית ענפה לאורך הגבול עם סיני (הכוללת מעבר של [[סמים]], נשים המובאות (לרוב בכפייה) לתעשיית המין ו[[הגירה]] בלתי חוקית) בעיקר מ[[דרום סודאן]] ו[[אריתריאה]].

ב-[[13 ביוני]] [[2011]] נעצר אילן גרפל במצרים בחשד כי ריגל במצרים עבור ישראל. גורמים רשמיים בישראל דחו בתוקף את האשמות של הגורמים המצרים.

 

 

בעקבות [[מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)]], אי מניעת המתקפה על ידי מצרים ומותם של חיילים מצריים בחילופי האש שבעקבות המתקפה, החלו הפגנות המונים מול שגרירות ישראל בקהיר. במהלך ההפגנות ב-[[20 באוגוסט]] הסיר מפגין את [[דגל ישראל]] מעל בניין השגרירות ו[[המועצה הצבאית העליונה של מצרים]] שקלה להשיב את השגריר המצרי מתל אביב. לבסוף התנצלה ישראל על מותם של החיילים המצריים, אך מצרים הודיעה כי לא תסתפק בהתנצלות זו. יחסו של המשטר החדש לישראל, הפיכתו של הגבול הישראלי-מצרי לגבול עימות, פעילות ארגוני טרור ב[[חצי האי סיני]] והעוינות ברחוב המצרי לישראל, הביאו את יחסי שתי המדינות לשפל.

 

 

באוקטובר 2011 סייעה מצרים לישראל ולחמאס להגיע ל[[ההסכם לשחרור גלעד שליט|הסכם בדבר שחרור גלעד שליט]], וליישום ההסכם, והגיעה [[פרשת אילן גרפל|להסכם נפרד עם ישראל]], שבמסגרתו שוחרר [[אילן גרפל]] והוחזר לישראל. בתמורה שחררה ישראל 25 אסירים פליליים מצריים.

ב-2015 ביקר נשיא מדינת ישראל, [[ראובן ריבלין]], ב[[גרמניה]], והביע באוזני הקנצלרית [[אנגלה מרקל]] דאגה מכוונת גרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים. באותה פגישה הבהירה מרקל כי לעסקה ניתן אישור מגורם ישראלי רשמי{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר ואלי סניור|ריבלין הביע דאגה ממכירת הצוללת למצרים, מרקל הוכיחה שיש אישור ישראלי|4991343|19 ביולי 2017}}}}.

 

 

 

 

 

==שגרירים==

*[[יאסר ראדא]] [[2008]]–[[2012]]

*[[עאטף סאלם]] [[2012]]

בשנים 1982 עד 1986, 2000 עד 2005 ומ-2012 עד 2015 לא כיהן בישראל שגריר מצרי.