פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 2 בתים ,  לפני 7 חודשים
אין תקציר עריכה
עם זאת, תפיסת שיטתו של פרויד כדוגלת באי השמעות להיגיון ול[[מוסר]] (שהנו למעשה מנגנון מניעה תרבותי) אינה מוצדקת. האדם האידיאלי של פרויד הוא דווקא האדם הרציונלי, בעל המודעות ויכולת הבחירה, שמסוגל להכיר במציאות כמו שהיא מבלי לסבול מקונפליקטים לא מודעים. בעיני פרויד, תפקידה של ה[[פסיכואנליזה]] היא להפוך את בני האדם לשלמים יותר, מחוברים יותר לעצמי האמיתי שלהם ובעלי הבנה טובה יותר לגבי מבנה נפשם; זאת כדי שיוכלו לחיות את חייהם חופשיים מעולן של הפרעות נפשיות וקונפליקטים פנימיים. לדבריו, אין תכליתם של ההפרעות הנפשיות אלא סירוס העצמי האמיתי, על שלל יכולותיו ומלוא הפוטנציאל שבו.
 
ב-24 ביולי [[1918]], נערך ב[[הר הצופים]] טקס הנחת [[אבן הפינה]] של [[האוניברסיטה העברית]]. בטקס נאם הלורד [[ארתור ג'יימס בלפור]] והצהיר: "הפרופסורים זיגמונד פרויד, [[אלברט איינשטיין]] ו[[אנרי ברגסון]] הם שלושת היהודים אשר השפיעו ביותר על ההגות והתרבות המודרנית"{{הערה| פרופ' דוד ברגל (בית הספר לעבודה סוצייאליתסוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית), ד"ר עופר אשכנזי (ראש מרכז קבנר-מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית), "[[הארץ]] - תרבות וספרות", מאמר : "יחסות והתייחסות, איינשטיין ופרויד", יום ששי כ"ח בניסן תשע"ו, 6.5.2016, עמוד 1}}.
 
==היחס ליהדות ולציונות==