פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור לאסטוניה
התהפוכות בגרמניה הניעו גם תנועה מקבילה ב[[הקונפדרציה השווייצרית הישנה|שווייץ]]. המטיף איש [[ציריך]] [[הולדרייך צוינגלי]] היה ביקורתי כלפי מסורת הכנסייה עוד קודם. ב-1522 פתח את הרפורמציה השווייצרית במתקפה על החובה לצום במהלך ה[[לנט]] והמשיך לגינוי האיסור על כמרים להינשא והשימוש בצלמים. רעיונותיו התפשטו בקנטונים השונים והציתו מלחמה בין קתולים לפרוטסטנטים. צוינגלי היה רדיקלי יותר מלותר, בין היתר בכך שראה במיסה מעשה ייצוגי וסמלי בלבד. נקודה זו במיוחד מנעה מהם לגבש הסכמה בפגישתם ב[[מארבורג]] ב-1529. גם בנחלות הגרמניות פנימה התפצלו ביניהם תומכי הרפורמציה. מי שירש את צוינגלי ועלה עליו כתאולוג שיטתי היה [[ז'אן קלווין]], שהושפע עמוקות מלותר אך חלק עליו בענייני המציאות האמיתית במיסה ואחז בגרסה נוקשה יותר של רעיון הגזירה הקדומה: לותר לא שינה מהותית מדעת [[אוגוסטינוס הקדוש]] בנושא, בעוד שקלווין הכריז כי האל בחר מראש מי ייוושע ומי יקולל שהרי השקפה אחרת סתרה את הסבילות של האדם מול הבורא ואת היותו יודע-כל ומוחלט. קלווין הנהיג שלטון פרוטסטנטי מחמיר ב[[ז'נבה]] והשפעתו הייתה מכרעת אצל ה[[הוגנוטים]] בצרפת, שנקלעו לסדרת מלחמות דת עם הקתולים, ועל ה[[פרסביטריאניזם]] בסקוטלנד, שמייסדו ג'ון נוקס היה מתלמידיו.
[[קובץ:Beeldenstorm(painting).JPG|שמאל|ממוזער|330px|"סער התמונות" (Beeldenstorm) בהולנד, 1566. החרבת צלמים וקישוטים המונית בכנסיות הייתה סממן חשוב של הרפורמציה.]]
עד אמצע המאה, שליטיהן של [[פרוסיה]], דנמרק, שוודיה, ליבוניה, [[אסטוניה]] ונסיכויות גרמניות רבות אימצו את הדת החדשה, פירקו את ההיררכיות הקתוליות הרשמיות והקימו כנסיות פרוטסטנטיות, לעיתים בהסכמה ותכופות בכפייה. אדמות המנזרים וחלק גדול מאוצרות הכמורה הופקעו, ולותר התווה את הדרך לרבים כשהכריז על נדריו כבטלים ונשא לאישה נזירה לשעבר, קתרינה פון בורה, ב-1525. במשך כל המאה הבאה, עד לשיאן ב[[מלחמת שלושים השנה]] שנסתיימה ב-1648 וגבתה חיי מיליונים, קרעו מלחמות דת הרסניות בין פרוטסטנטים לקתולים את אירופה. בעוד שצפון היבשת עבר רובו לאמונה האחרת, הדרום והמערב נותרו נאמנים לרומא בעיקרם. בספרד וב[[איטליה]] מחצה האינקוויזיציה התארגנויות פרוטסטנטיות, וב[[הולנד]] היה המתח בין האוכלוסייה לשליט הקתולי הספרדי גורם חשוב בפרוץ [[מלחמת שמונים השנה]].
 
לצד הזרמים המרכזיים התפתחו תפישות רדיקליות שלא ביקשו ברית עם השלטונות החילוניים אלא פנו להמוני העם. אלו התגלמו בעיקר ב[[אנאבפטיסטים]], ששללו טבילת תינוקות, קראו לשוויוניות ולחירות והתנגדו בעיקרון לטקסים וסמלים. מתוך קריאה בלתי-מתווכת של כתבי הקודש הנהיגו חלקם [[פוליגמיה]], הרבו לעסוק בנבואות קץ הימים ויצאו בראש האיכרים במרידות נגד האצולה. הם נרדפו עד חרמה על ידי הקתולים והפרוטסטנטים המתונים כאחד, ואפילו צוינגלי הקיצוני הורה להטביע את אלו שלכד. האנאבפטיסטים המתונים יותר, כמו ה[[מנוניטים]] של [[מנו סימונס]] וה[[הוטרים]], הורשו לשרוד לאחר שהביעו התנגדות לאלימות והסכימו לעליונות המלכות.