מועדון הנוסע המתמיד – הבדלי גרסאות

מעסיקים שעובדיהם צוברים יתרת זכות בנסיעות הממומנות על ידי המעסיק, תובעים לעצמם לעיתים את הבעלות על הזכויות. הדבר נפוץ בקרב מעסיקים ממשלתיים יותר מאשר בשוק הפרטי. הסוגיה עלתה לדיון בפני בית המשפט הפדרלי לענייני עבודה ב[[גרמניה]] בשנת [[2006]], וזה פסק לזכותו של המעביד{{הערה|1=[http://juris.bundesarbeitsgericht.de/cgi-bin/rechtsprechung/document.py?Gericht=bag&Art=en&sid=aa92180245c24b4e9086389ca1260c5d&nr=11285&pos=0&anz=1 Urteil vom 11.4.2006, 9 AZR 500/05]}}. לסוגיה זו משמעות גם בתחום ה[[מיסוי]], שכן אם העובד אכן רשאי לנצל את הזכויות, הרי שמדובר בהטבה שוות כסף המוענקת לו על ידי מעסיקו, ולכאורה אין מניעה כי זו לא תהיה כפופה למס. מאידך, זכויות הנתרמות למטרות צדקה, דבר המתאפשר כיום על ידי חברות תעופה רבות, וזכויות שלא נוצלו ופגו, מקשות מאוד על חישובי המס.

 

קשה עד מאוד לחשב את שווים של מייל או נקודת טיסה, והדבר משתנה בין חברה לחברה ובין מחלקות הטיסה ועלות הכרטיס, הן במימוש ההטבה והן בעלות כלל השירותים שהקימו את הזכות. העובדה שכיום ניתן לצבור נקודות או מיילים באמצעות רכישת שירותים מענפים שונים, כמו באמצעות שימוש ב[[כרטיס אשראי|כרטיסי אשראי]] או בעריכת [[שיחת טלפון בינלאומית|שיחות טלפון בינלאומיות]], מקשה על החישוב שכן היא מוסיפה שלב נוסף בהמרת הזכויות למיילים או לנקודות טיסה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את התוספות המשולמות בעת קבלת ההטבה בכל מקרה, כמו מיסי נמל ותוספת דלק. אלו מצמצמים את הרווח לנוסע. דוגמאות ממדיניותה של חברת [[אל על]]:

*מדיניותה של חברת אל על, היא שבמקרים מסוימים, ניתן לרכוש נקודות חסרות לפי מפתח של [[דולר]] לכל נקודה, אך תעריף זה אינו מייצג את עלותה האמיתית של נקודה.