הנרייטה סאלד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הנצחה: קישור פנימי תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ הוספת קישור לסוציאליזם |
||
שורה 58:
פליטי הפוגרומים הגיעו בהמוניהם אל חופי אמריקה והביאו עימם את סיפורי הרדיפה בעם היהודי ואת התחושות שיש למצוא פתרון בנושא זה. היא, אשר הייתה כבר בת 20, ואביה, נהגו ללכת לנמל כדי לקבל את פני הבאים. הרב בנימין סאלד, היה מדובב את המהגרים החדשים ואף הזמינם לביתו. שם שמעה לראשונה, על חוברת שכתב [[יהודה לייב פינסקר]] "[[אוטואמנציפציה!|אוטואמנציפציה]]" ועל תהיות באשר לגורל היהודי שהיו עולות בשיחות אל תוך הלילה עם המהגרים בביתם.
"נעשיתי לציונית מרגע שחשתי כי הציונות מספקת לעמי הפצוע, קרוע וזב דם, זה עמי השנוא על הכל, אידיאל שבכחו לחבוק את הכל, בלי שים לב לגישות השונות והמפולגות לגבי שאלות יהודיות אחרות" (הכוונה לדת, רפורמה, [[סוציאליזם]] וכדומה).{{הערה|שם=סמילנסקי|1=משה סמילנסקי, "הנרייטה סאלד", עמוד 7}}
לאחר שעות העבודה שלה כמורה בבית ספר, ייסדה הנרייטה בעליית הגג של ביתם, בית ספר למהגרים שנקרא "[[אגודת משכילים יהודיים]]" בו היא לימדה אותם אנגלית ועזרה להם להתערות בחברה האמריקאית והיהודית באותה התקופה ולהכיר את החיים ביבשת החדשה תוך תחושת גאווה שלה במדינתה אשר מאפשרת לקלוט כל אחד הבא אל חופיה ולקבל את הזדמנות לפתוח בחיים חדשים. במכתב אותו כתבה באותה התקופה לאחותה תיארה: "בסעודתי כבשנתי אני נתונה כולי למהגרים. 'העניין הרוסי' בולע את מחשבותיי".{{הערה|ברכה חבס, "הנרייטה סאלד – חייה ואישיותה", תל אביב: מסדה 1960, עמוד 21}}
| |||