פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 857 בתים ,  לפני 7 חודשים
אין תקציר עריכה
סיפור חייו ומותו של אבשלום עורר עניין ומחלוקת בקרב חוקרי המקרא. מערכת היחסים המורכבת והאינטנסיבית של אבשלום עם אביו דוד, שסופם ב[[מרד]] ו[[בגידה]], הפכה את אבשלום לסמל לבן סורר שבא על עונשו. כפי שמסכם [[מדרש רבה]]: "כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו [[יצא לתרבות רעה]] ושכב עם נשי אביו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל כמה אלפים מישראל, וגרם לו דברים רעים שאין להם סוף". מאידך, הסיפור המקראי התמציתי מתאפיין בעמימות ואף ברב-משמעות, שבה נשמעים קולות אחדים בתיאור מעשיו של אבשלום. רב המשמעות פתחה פתח לפרשנותו של הסיפור על ידי פרשנים רבים במספר רבדים: [[פרשנות הפשט למקרא|פשט]] (המובן הראשוני של הכתוב), רמז (פרשנות), [[מדרש|דרש]] (פרשנות מרחיבה) וסוד ([[מיסטיקה]]).
 
==אטימולוגיה שלומדרש שמושם==
 
השם מופיע במקרא גם בצורה המלאה – "אֲבִישָׁלוֹם"<ref>{{תנ"ך|מלכים א|טו|ב|קצר=כן}} וכן שם בפסוק {{תנ"ך|מלכים א|טו|י|ללא=פרק|קצר=כן}}. התקצרות דומה מצויה במקרא גם בצמדים אבינר-אבנר, ואבישי-אבשי.</ref>'''.''' השם מורכב משתי המילים '''אב''' ו'''שלום''' במשמעות אבי השלום, וייתכן שהוא [[שם תאופורי|כינוי תאופורי]] – אבי (כינוי לאלוהים)<ref>כך גם בשמות אחרים במקרא הכוללים את היסוד "אבי", כמו "אֲבִישׁוּעַ", "אֲבִיחָיִל" ועוד.</ref>, הוא הנותן שלום.
השם אבשלום מורכב משתי המילים '''אב''' ו'''שלום''' במשמעות אבי השלום. [[יעקב בן אשר]] (בעל הטורים) בפרשנות ל[[פרשת כי תצא]], {{ציטוטון|כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם|{{תנ"ך|דברים|כא|יח}}}} מצא בשם (בעקבות חז"ל, שנימקו מדוע היה אבשלום [[בן סורר ומורה]]) רמז לאחריתו של אבשלום: "סורר - ב[[גימטריה]] זה אבשלום בן דויד"{{הערה|[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01622.html#דבריםBפרק-כא%2D{יח} בעל הטורים, פרשת כי תצא, יח.]}}.
 
השם אבשלום מורכב משתי המילים '''אב''' ו'''שלום''' במשמעות אבי השלום.רבי [[יעקב בן אשר]] (בעל הטורים) בפרשנות ל[[פרשת כי תצא]], {{ציטוטון|כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם|{{תנ"ך|דברים|כא|יח}}}} מצא בשם (בעקבות חז"ל, שנימקו מדוע היה אבשלום [[בן סורר ומורה]]) רמז לאחריתו של אבשלום: "סורר - ב[[גימטריה]] זה אבשלום בן דויד"{{הערה|[http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01622.html#דבריםBפרק-כא%2D{יח} בעל הטורים, פרשת כי תצא, יח.]}}.
 
למרות ה[[קונוטציה]] השלילית העולה מהסיפור המקראי, השם נפוץ בעיקר כשם פרטי בעברית, במיוחד ב[[היישוב|יישוב]] העברי החדש (למשל: [[אבשלום פיינברג]], [[אבשלום חביב]] ו[[אבשלום קור]]). גרסאות של שמו קיימות בשפות לועזיות, בדרך כלל כשם פרטי ולעיתים נדירות כשם משפחה. ב[[שפות גרמאניות]] הפך השם מאבשלום ל'''אקסל''' (אנגלית, גרמנית: Axel; דנית: Aksel){{כ}}
אבשלום נולד בעת ש[[דוד]] מלך על [[שבט יהודה]] בעיר בירתו הזמנית - [[חברון]] - ונלחם לבסס את אחיזתו ב[[ישראל]] מול הנאמנים האחרונים לבית [[שאול המלך]]. דוד נשא לאישה ראשונה את [[מיכל]] בת שאול, שלא ילדה לו ילדים. אשתו השנייה הייתה [[אחינעם היזרעאלית]], ממנה נולד בנו הבכור [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]]. אשתו השלישית הייתה [[אביגיל]] אשת [[נבל הכרמלי]], ממנה נולד בנו השני [[כלאב]]. אשתו הרביעית הייתה [[מעכה בת תלמי]] מלך גשור, ממנה נולד אבשלום. בספר פרשנות המקרא "[[המצודות|מצודת דוד]]" כתב רבי [[דוד אלטשולר]] כי "מעכה בת מלך גשור הייתה [[אשת יפת תואר|יפת תואר]], ולקחה דוד במלחמה, ובא עליה קודם שנתגיירה, ונתעברה וילדה את תמר, ואת אבשלום ילדה אחר שנתגיירה" ופירוש ה[[תוספות]] מרחיק לכת וקובע כי "תמר לא הייתה בת דוד אלא מקודם לכן הייתה אמה מעוברת והא דכתיב: כן תלבשנה בנות המלך מעילים, לא משום שהייתה בתו אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם בנות המלך"{{הערה|{{בבלי|קידושין|כב|א}}}}.
 
הפרשניםעם המאוחריםהמקורות שלהראשונים לפרשנות הרואה במעכה, אם אבשלום, אשת יפת תואר שנלקחה במלחמה, נמנה בעל [[מדרש תנחומא]] נוקטיםהנוקט גישה מרחיבה וקובעיםוקובע כי: "שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן א]}}.
 
על פי פרשנות אחרת התחתן דוד עם מעכה כחלק ממערכת של בריתות עם שליטים שכנים על מנת לבצר את מעמדו כמלך ישראל{{הערה|[[יהודה איזנברג]], [http://www.daat.ac.il/DAAT/tanach/rishonim/david-2.htm שיחה בשמואל ב יד] באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]}}. אף על פי שכלאב (הקרוי דניאל בספר [[דברי הימים]]){{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|א}}}} היה השני בתור לכתר, הוא - בניגוד לאבשלום - לא תבע את המלוכה. המפרשים מביאים לכך שתי סיבות אפשריות: כלאב נפטר בגיל צעיר, או שלא היה ראוי למלוך מסיבה כלשהי.
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מעשה אמנון ותמר]], [[רצח אמנון]]}}
[[קובץ:LaHayeAbsalomsServantsKillAmnon.jpg|שמאל|ממוזער|200px|משרתי אבשלום הורגים את אמנון. תחריט צרפתי מתוך ספר משנת 1728]]
על פי המקרא אמנון, [[בכור]]ו של דוד, [[אהבה|התאהב]] בתמר, אחות אבשלום. בעצת רעהו, [[יונדב בן שמעה]], העמיד אמנון פני חולה וביקש מאביו לשלוח לואליו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד, ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מכן בקשהביקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את ה[[בתולה (הלכה)|בתולין]] ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך אהבתו הפכה לשנאה והוא הורה למשרתו לגרש אותה מעל פניו. תמר שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה כמנהג האבלים.
 
בפרשנות מודרנית לסיפור טענהשיערה [[אריאלה דים-גולדברג]], [[סופר|סופרת]]ת עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]], כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום{{הערה|<ref>אריאלה דים <nowiki>'''</nowiki>אהבה התלויה בדבר  : עיון בסיפור אמנון ותמר<nowiki>'''</nowiki>, נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104-107}}104–107.</ref>. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.
 
לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס, ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלהיותמלבוא במגע עם אמנון. ה[[מלבי"ם]] כתב בפירושו, כי לא דיבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, בגלל רוב השנאה שהייתה בלבו על הדבר הזה, שאם היה מוכיחו היה לבסוף גם מפייסו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל ה[[גז (חקלאות)|גז]] ב[[בעל חצור]], אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.
 
[[ניסן אררט]] טוען שאבשלום הוא שניצל את חולשת אמנון ותמרן אותו ואת תמר על מנת ליצור אמתלה לסילוק אמנון מהקרב על ירושת מלכות אביהם. ביסוס עיקרי לטענה זו נובע מהעובדה ש[[יונדב בן שמעה|יונדב, בנו של שמעה אחי דוד]], שהיה האיש שתכנן למען אמנון (לכאורה) את נסיבות בידודה ואינוסה של תמר, הוא זה שמביא את הידיעה על רצח אמנון לדוד המלך ודואג להבהיר כי ההתנקשות הייתה מכוונת נגד אמנון בלבד כנקמה על אונס תמר, ולא כ[[רצח פוליטי]] במטרה להסיר את יורש העצר מהמרוץ לכתר{{הערה|ניסן אררט, '''אמת וחסד במקרא''', ספרית אלינר, ירושלים תשנ"ג, עמודים 242-269.}}.
{{ציטוטון|וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב: הִנֵּה-נָא עָשִׂיתִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֵךְ הָשֵׁב אֶת-הַנַּעַר, אֶת-אַבְשָׁלוֹם. וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר יוֹאָב: הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת-דְּבַר עַבְדֶּךָ. וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיָּבֵא אֶת-אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: יִסֹּב אֶל-בֵּיתוֹ, וּפָנַי לֹא יִרְאֶה. וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל-בֵּיתוֹ, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה.}}{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יד}} פסוקים כא - כד}}
 
מניעיו של יואב לנקוט עמדה פעילה בסכסוך בין דוד לאבשלום לא מפורטים בספר שמואל. השערה שהועלתה היא שמות אמנון והעדויות הברורות לחולשת דוד, הביאו את יואב להטיל את משקלו לטובת יורש העצר החוקי - אבשלום, אדם שהפגין נחישות וחוסר מעצורים שדיברו אל לב יואב. ייתכן וחנינה לאבשלום הציבה את יואב במצב נוח יותר בהקשר להרג [[אבנר בן נר]] בעיני דוד המלך{{הערה|שם=גבריהו|חיים מ"י גבריהו, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/betmikra/betmikra017.pdf שיבת הנידח לנחלת אלוהים במשל האשה החכמה מתקוע]}}, סייעה לשבור את הקרח ולקדם את האינטרסים שלו כיורש העצר. על פי חוק פעל אבשלום בערוץ התקשורת היחיד שהיה פתוח ובחר ביואב כמתווך בינו לבין דוד. ממקום מושבו בירושלים הוא קרא ליואב אך נתקל בסירוב על הסף מצד יואב לפגוש בו. כדי להכריח את יואב לבוא אליו, ציווה אבשלום על עבדיו להצית באש את חלקת יואב המלאה שעורים. יואב מגשר בין אבשלום לדוד, {{ציטוטון|וַיִּקְרָא אֶל אַבְשָׁלוֹם. וַיָּבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם}}.
 
במאמר, המשתמש במחקר השוואתי עם מסורות טקסי החיטוי והכפרה לרוצח השב למולדתו, שהיו נהוגים בעולם העתיק, שכתב חוקר התנ"ך [[חיים גבריהו]], מועלות סברות מספר: על פי [[אפלטון]], במקרים מקילים של ענישה על מעשי רצח היו נהוגות שלוש מידות זמן של גלות: שנה אחת, שלוש שנים וחמש שנים. הקבלה מוצא החוקר בין דברים אלו לשלוש שנות גלות אבשלום בגשור ולאחר מכן שנתיים של נידוי מחצר המלך. על דרך השיבה של הרוצח לארץ מולדתו מצוטט אפלטון כי: עם תום תקופת גלותו ישלחו שליחים של בית המשפט ויחקרו את מעשי הגולה, ומוסיף חיים גבריהו "ייתכן שבעניין שיגורו של יואב לגשור להשבת אבשלום משתקף תהליך משפטי מסוים, ששליח הציבור בודק את מעשי הגולה אם הוא ראוי להיות מושב למולדתו."{{הערה|שם=גבריהו}}
[[קובץ:Absalom conspires against David.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אבשלום זומם למרוד בדוד, כתר ושרביט מוגשים לו. כתב יד מתוך '''התנ"ך של העניים'''. 1450-1400]]
===רקע===
עוד בפרק הפיוס בין אבשלום לדוד, נכתב כי: {{ציטוטון|וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ}}. תיאור זה קורע צוהר אל נפשלב הנפשות הפועלות לפני המרד ובמהלכו. אבשלום מתואר באריכות יחסית כגבר יפה תואר, באמירה שיש בה יותר מרמז על סוד קסמו של אבשלום על אביו במהלך כל חייו ועל ישראל במהלך המרד. ה[[רד"ק]] מרחיב: "איש יפה - ספר מה גרם לו למרד, שהיה יפה ונתגאה ביפיו ובשערו, וחשב שאין ראוי באחיו כמוהו." [[חז"ל]] פירשו את הפסוק בדרך אחרת: "רבי יהודה אומר נזיר עולם היה, והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום וגו', רבי יוסי הגלילי אומר נזיר ימים היה, והיה מגלח אחת לשלשים יום, שנאמר מקץ ימים לימים וגו', רבי אומר כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת."{{הערה|[[מכילתא דרבי ישמעאל]] בשלח-שירה פרשה ב}}
 
ה[[מלבי"ם]] כותב כי אבשלום הבין, הן מפגישתו הצוננת עם דוד המלך והן משהותו בנידוי בירושלים, שדוד אינו מתכונן להמליכו אף על פי שהוא הבכור אחרי אמנון, שמת, ולכן החליט להקדים ולמרוד בטרם יקבל [[שלמה]], אחיו למחצה, את כס המלכות. אבשלום, שחשב כי יופיו הוא השער למלוכה, החל לארגן את המרד. דברים דומים משתמעים מדברי [[מדרש משלי]]: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, אמר רבי יוסי הגלילי, כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, אלא אמרו כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בלבו ואומר אם אני הורג את דוד אבי אני נוטל המלכות לעצמי, ואינו יודע שמחשבתו של מקום קדמה לשלו"{{הערה|מדרש משלי פרשה יט.}}