פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 12 בתים, לפני 5 חודשים
פורמט הערה
עם מות אבשלום מפסיק יואב את הלחימה מתוך הבנה שאחרי מותו של אבשלום אין שום טעם בהמשך המלחמה: {{ציטוטון|וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל}}. לאחר מכן מטפל יואב בגופת אבשלום, המושלכת בבזיון לבור ועליו גל אבנים כפי שנהג [[יהושע בן נון]] לקבור את אויבי ישראל לאחר שתלה אותם על עץ כ[[גרדום]]{{הערה|עכן ({{תנ"ך|יהושע|ז|כו}}), מלך העי (שם ח', כט) ומלכי הדרום (שם י', כז)}}.
 
לסיכום מציין הסופר המקראי כי אבשלום מת ערירי, בלא בנים, ולא זכה להיקבר במקום שהכין לו כמצבה ושמה '''[[יד אבשלום]]''', הביטוי יד גם הוא מצביע על [[הנצחה|הנצחת]] אדם שמת בלא בנים ואין מי שיזכיר את שמו{{הערה|ראו: {{ציטוטון|וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת|{{תנ"ך|ישעיהו|נו|ה}}}}..}} על הסתירה בין פסוק זה לפסוק הקובע כי לאבשלום נולדו שלושה בנים ובת בשם תמר<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|יד|כז|קצר=כן}}</ref> אומר המלבי"ם: "ויוולדו - וכולם מתו בעת ההיא, והמלך לא בא לנחמו". בין חוקרי המקרא יש המקבלים פירוש זה, ואחרים דוחים אותו בטענה שאין זה סביר שהמחבר ישמיט את עובדת מותם{{הערה|שם=LTR-ref1|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/338/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 338}}. חוקרים רבים רואים בפסוק זה (יח, יח) תוספת של עורך מאוחר, שביקש להזכיר מסורת שהייתה המקובלת בימיו על יד אבשלום שבעמק המלך, ולא הבחין בסתירה שנגרמה או שלא הוטרד ממנה{{הערה|שם=LTR-ref2|P. Kyle McCarter, Jr., ''II Samuel'' (Anchor Bible), Garden City: Doubleday, 1984, p. 407}}. מיעוט מן החוקרים סבור שדווקא גרסה זו היא הראשונית{{הערה|למשל: {{ltr|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/358/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 359}}}}. פרשנות אחרת קובעת כי: "והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר רב [[יצחק בר אבדימי (השני)|יצחק בר אבדימי]] שלא היה לו בן הגון למלכות"{{הערה|שם=ב-סוטה}}. [[מעכה בת אבישלום|מעכה בת אבשלום]] מוזכרת במקרא כאמו של [[אביה (מלך יהודה)|אביה מלך יהודה]]<ref>{{תנ"ך|דברי הימים ב|יא|כ|קצר=כן}}</ref> או כאם בנו [[אסא]]<ref>{{תנ"ך|מלכים א|טו|י|קצר=כן}}</ref>.
 
עם תום המערכה נותר לספר לדוד היושב בשערי העיר וממתין לבשורות על הניצחון ומות אבשלום. {{ציטוטון|וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ ה' מִיַּד אֹיְבָיו}}. יואב, המכיר את דוד היטב, יודע שדוד יתעלם מהניצחון ויתמקד במות בנו, שולח במקומו חייל [[כושי]] למסור לדוד את הבשורה מרה, ובניגוד להרגלו הוא לא שם מילים בפי הכושי ובכך מרחיק עצמו מהבשורה על מות אבשלום ומאחריות למעשה והבשורה: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה}}{{הערה|ראו פרשת מותו של אוריה החתי (שמואל ב י"א, יח–כא) ובפרשת האישה התקועית (שמואל ב י"ד, ג–ט).}}. בתחילה יואב מצליח לעכב במקצת את אחימעץ, אך לבסוף הוא נכנע להפצרותיו, מניח לו לרוץ והוא מקדים את הכושי. דוד מקבל תחילה את הידיעה על הרץ המתקרב ומשכנע את עצמו כי הוא עתיד לקבל בשורות טובות. מול דוד המלך מאבד אחימעץ מעוז רוחו ולא יכול לספר לו על מות אבשלום. את הבשורה מוסר הכושי המגיע אחריו {{ציטוטון|אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ}}. ודוד שואל: {{ציטוטון|הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?}} והכושי עונה שלא במישרין אך מבלי להותיר ספק: "{{ציטוטון|יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה}}{{הערה|ראו התייחסות במזמור ג' ב[[תהילים]], שכותרתו "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", בו נאמר "ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי".}}.