פעולת כראמה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1תיאר
שורה 141:
הרושם שהותיר האירוע הקפיץ מעלה את כוחם ויוקרתם של ארגוני המאבק המזוין הפלסטינים והוביל לזרם של מתנדבים לשורותיהם. בעקבות גיוס זה גברו פעולות הארגונים: ב-1969 ביצעו הארגונים הפלסטינים 200 פעולות כנגד ישראל וב-1970 - 280 פעולות.{{הערה|שם=מערכות}} התחזקותם של ארגוני המחבלים הובילה בסופו של דבר לאיום על ה[[הממלכה הירדנית ההאשמית|משטר ההאשמי]] ולאירועי [[ספטמבר השחור]] בהם פגע המלך חוסיין קשות בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים ובאנשיהם והרחיקם, למעשה, משטח ירדן.
 
ישראל נוכחה כי פעולות רחבות היקף אינן משפיעות בטווח הבינוני והרחוק על היקף הטרור וכי הפעולה רק חיזקה את אחיזת ארגוני המחבלים בבקעת הירדן וחיזקה את מעמדם בעולם הערבי.{{הערה|שם=מערכות}} הציבור הישראלי קיבל את מספר האבידות הגדול בקרב חיילי צה"ל בתדהמה. בפתיחת ספרו, "[[בשבילה גיבורים עפים (ספר)|בשבילה גיבורים עפים]]", תארתיאר הסופר [[אמיר גוטפרוינד]] תגובה זו מנקודת מבטו של ילד בן 11: {{ציטוט| תוכן=בשיכון דיברו יום או יומיים על ..., על ההרוגים והפצועים, על שלושת החיילים הנעדרים שנותרו בשטחי ירדן. דיברו על המבוכה. זה היה מוזר, לא לנצח בקלילות ובלי נזקים זמן קצר כל כך אחרי מלחמת ששת הימים.|מקור=אמיר גוטפרוינד, "בשבילה גיבורים עפים", [[זמורה ביתן]], 2008, עמ' 7}}
 
הדיפלומט והעיתונאי האמריקאי (ממוצא לבנוני), [[קלוביס מקסוד]] {{אנ|Clovis Maksoud}}, טען כי בעקבות פעולת כראמה: "הפך אש"ף לערבים להתגלמות התקווה שחזרה לפעֵם ולתחושת הייעוד מחדש. ההמונים הערבים חסרי המנהיגות התאכזבו, גם אם לא התפכחו, מתבוסת יוני 1967. הם הפקידו על אש"ף (שוב, מבלי להטיל ספק) את קביעת המדיניות, יצירת המנהיגות וגיבוש אסטרטגיות למאבק המחודש. הענקת המנהיגות לאש"ף הייתה מוקדמת מדי, וניתנה בדרך חפוזה וללא בדיקה, גם על ידי ההנהגה הערבית הרשמית, שהתרשמה מגאות התמיכה העממית בארגון."{{הערה|שם=מקסוד|1=Clovis Maksoud, [http://www.alhewar.com/Clovis67-97.htm From June 1967 to June 1997: Learning from our mistakes], Arab Studies Quarterly 19(3), Summer 1997, pp. 99-112}}