אמין אל-חוסייני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←תעמולה וגיוס למען מדינות הציר: משתמש:Uziel302/וריאנטים חשודים, replaced: אחוריי ← אחורי |
מ בוט החלפות: \1–\2 |
||
שורה 375:
אף ששלטונות מצרים הקפידו בראשית התקופה להמשיך ולתמוך בממשלת כל פלסטין, לפחות באופן רשמי, הרי שככל שעבר הזמן הלכו וגברו ההגבלות שהוטלו על אל-חוסייני, ובד בבד הלך וגבר הניכור בין שלטונות מצרים לממשלה שבראשותו, בין היתר בשל יחסיו של אל-חוסייני עם גורמי אופוזיציה לשלטון החדש, ובעיקר עם תנועת [[האחים המוסלמים]], אשר בעיני השלטון נחשבה לאופוזיציה העיקרית להמשך שלטונם במדינה. היחסים בין אל-חוסייני לשלטון המצרי, ובעיקר עם [[נשיא מצרים]] גמאל עבד אל-נאצר הגיעו בסופו של דבר למבוי סתום בעקבות ניסיון ההתנקשות בחיי נאצר מצד האחים המוסלמים בשנת 1954, כאשר בעקבות קשריו עם האחים המוסלמים נחשד אל-חוסייני בחוסר נאמנות לשלטון המצרי.{{הערה|מצטפא כבהא, הפלסטינים - עם בפזורתו (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2010), עמ' 63-60}}
בדצמבר 1953 ביקר אל-חוסייני בסוריה, ביקור שעורר חשדות שהגיע להמריץ הסתננות של פליטים לישראל. באותו חודש כונסה "הוועידה האיסלאמית" בירושלים המזרחית, והשלטון הירדני לא הירשה לו להיות נוכח בה. בדצמבר 1954 ביקר אל-חוסייני בביירות, ולמודיעין הירדני נודע כי הוא מתכנן ליצור אירועים ביטחוניים בישראל שמטרתם לסבך את ירדן, ומתכנן גם להתנקש בחייו של [[מוסא אל-עלמי]], שישב ב[[יריחו]]. על פי מודיעין הלגיון הירדני, בקיץ 1955 פעלו מדמשק שתי כנופיות, שאחת מהן הונהגה ישירות על ידי אל-חוסייני. ייתכן שהן ביצעו באותה שנה פעולת טרור בישראל, אולם נראה כי שתיהן חדלו לפעול כבר באותו קיץ. בתחילת 1956 פעל אל-חוסייני לקידום הקמת חטיבה פלסטינית, המורכבת מלוחמים פלסטינים ב-1948 וממומנת על ידי סעודיה.{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל,
עם טשטוש הצביון הפלסטיני של הגדה המערבית על ידי ממלכת ירדן והימנעותה של מצרים ממתן עצמאות מדינית לפלסטינים ברצועת עזה, חיפש אל-חוסייני הזדמנות מדינית שתסייע לו להחזיר את הנושא הפלסטיני אל ראש סדר היום הערבי. ביולי 1958 התחוללה הפיכה בעיראק ואל-חוסייני ניסה לזכות בתמיכת המשטר החדש במאבק הפלסטיני לעצמאות. בסוף אותה שנה, עקב הניסיונות המצריים להטיל על עיראק את מרותה של [[קע"ם]], הפכו היחסים בין המשטר העיראקי ובין השלטון המצרי לעוינים, וכתוצאה מכך גרמו המגעים של אל-חוסייני עם המשטר העיראקי למתיחות מחודשת בינו לבין השלטון המצרי.{{הערה|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 130.}} השלטונות המצריים דאגו לפרסומן של כתבות עוינות בעיתונות על תפקידו ב[[נכבה]], נושא שזכה זה מכבר להתייחסויות רבות ברחבי העולם הערבי. המופתי נאלץ בסופו של דבר לעזוב את ביתו ברובע [[הליופוליס (רובע בקהיר)|הליופוליס]] ב[[קהיר]] ולצאת ממצרים ל[[לבנון]].{{הערה|שם=קוממיות ונכבה 377}} באוגוסט [[1959]] העביר את משרדי [[המוסד הערבי העליון]] לסוק אל-ע'רב בביירות.{{הערה|שם=המופתי הגדול 132|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', עמ' 132.}} ממשלת כל פלסטין המשיכה להתקיים רשמית עד 1959, אולם לא הייתה לה שום משמעות מדינית.{{הערה|שם=קוממיות ונכבה 377}}
| |||