גוסטב ואסה, מלך שוודיה – הבדלי גרסאות

'''גוסטב הראשון''' (ב[[שוודית]]: '''Gustav I''', נולד בשם '''גוסטב אריקסון''' למשפחת האצולה ואסה ('''Vasa''') ומאוחר יותר נודע בשם '''גוסטב ואסה'''; {{כ}} [[12 במאי]] [[1496]]{{הערה|על מצבת הקבורה של גוסטב ואסה חקוקה שנת לידתו, [[1485]]. על פי בנו [[קרל התשיעי, מלך שוודיה|קרל התשיעי]], הוא נולד ב-[[1488]]. אחיינו, פר בראהה מציין את [[1495]] כשנת לידתו וההיסטוריון אריק גרנסון טגל את השנה [[1490]]. בראהה וטגל מסכימים שגוסטב נולד ב[[חג העלייה]] ב[[יום חמישי]], והתאמה זו קיימת רק בשנים [[1491]] ו-[[1496]]}} – [[29 בספטמבר]] [[1560]]) היה [[מלכי שוודיה|מלך שוודיה]] מ-[[1523]] ועד מותו. לפני כן, משנת [[1521]] ועד המלכתו הוא היה "מגן הממלכה" (Rikshövitsman) במהלך [[מלחמת העצמאות השוודית]] המתמשכת כנגד [[כריסטיאן השני, מלך דנמרק]]. כמי שהיה בתחילה אלמוני, גוסטב ואסה הנהיג את תנועת המרד בתקופה שלאחר [[מרחץ הדמים של סטוקהולם|טבח סטוקהולם]], שבו נספה אביו. בחירתו של גוסטב כמלך ב-[[6 ביוני]] [[1523]] וכניסת הניצחון שלו ל[[סטוקהולם]], אחד עשר ימים לאחר מכן, סימנו את קץ עידן ה[[מונרכיה נבחרת|מונרכיה הנבחרת]] של שוודיה של [[ימי הביניים]], את קיצו של [[איחוד קאלמאר]] ואת ראשיתה של ה[[מונרכיה העוברת בירושה]] תחת בית ואסה ויורשיו, כולל בית המלוכה הנוכחי, בית ברנדוט.

 

 

לימים הוכר גוסטב ואסה כמייסדה של שוודיה המודרנית, [[אבי האומה]]. הוא אהב להשוות עצמו ל[[משה]]. כאדם, היה גוסטב ידוע כמי שנקט בשיטות אכזריות ובעל מזג רע, אך גם כחובב מוזיקה וכאדם שנון ובעל יכולת לתמרן ולהשמיד את מתנגדיו. הוא ייסד את התזמורת הוותיקה ביותר בעולם שקיימת עד היום, התזמורת השוודית המלכותית (Kungliga Hovkapellet). דוחות משק הבית המלכותיים מ-[[1526]] מונים שנים עשר נגנים, כולל נגני [[כלי נשיפה]] ו[[טימפני]], אך לא נגני [[כלי מיתר]].{{הערה|1=[http://www.hovkapellet.com/om-orkestern/#english Gunilla Petersén, "From the History of the Royal Court Orchestra 1526–2007"]}} כיום זוהי התזמורת של [[האופרה המלכותית השוודית]].

גוסטב נתקל בהתנגדויות בכמה אזורים בשוודיה. תושבי [[דלרנה]] מרדו שלוש פעמים במהלך העשור הראשון למלכותו של גוסטב על רקע טענתם שהמלך היה קשוח מדי כלפי כל מי שהוא החשיב כתומך בדנים ועל רקע התנגדותם להנהגת האמונה הפרוטסטנטית. רבים מאלה שסייעו לגוסטב במלחמת העצמאות היו מעורבים במרידות וחלק מהם שילמו על כך בחייהם.

 

 

מנהיג המורדים, נילס דקה, נתפש באופן מסורתי בשוודיה כבוגד. מכתביו והכרוזים שהפיץ בקרב האיכרים התמקדו בדיכוי מנהגי האדיקות של הכנסייה הקתולית, בהחרמת פעמוני הכנסיות על ידי המלך, בהתכתם של תשמישי הקדושה למטבעות ובחוסר שביעות הרצון הכללית מהצעדים הרודניים של גוסטב. הרשומות ההיסטוריות מציינות שנילס נפצע קשה בקרב וספג פצעי ירי בשתי רגלים. אם נכון הדבר, העובדה ששרד הייתה מפתיעה על רקע מצב מקצוע הרפואה באותה תקופה. חלק מהמקורות מציינים שנילס הוצא להורג ב[[תלייה, גרירה וביתור]]. אחרים טוענים שהוא נודה לאחר שהחלים מפצעיו ונהרג בשעה שניסה להימלט דרך היערות שעל גבול סמולנד ובלקינה שהייתה אז עדיין בשליטה דנית. נאמר שחלקי גופתו הוצגו בכל רחבי שוודיה כאות אזהרה לאחרים שיעזו למרוד. לא ברור אם ראשו ננעץ על מוט בקאלמאר. חוקרים שוודים מודרניים סתרו את הביקורת על נילס דקה ולעיתים הפכו אותו לגיבור בסגנונו של [[רובין הוד]], בעיקר בסמולנד.