שטפן הגדול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ בוט החלפות: סולימאן
שורה 11:
מבחינה חיצונית הצליח שטפאן לנקוט במדיניות פרגמטית, שהקווים המנחים העיקריים שלה היו: קיום יחסים טובים עם שליטיהם של מדינות קטנות סמוכות למולדובה, כמו, למשל, עם שליטיה של "הארץ הרומנית" (Țara Românească) (שמה הרומני של נסיכות ולאכיה הסמוכה), ועם החאן של קרים. מטרתה של מדיניות הבריתות של שטפאן השלישי הייתה שלא לאפשר לשכנים הגדולים של מולדובה - האימפריה העות'מאנית, ממלכת פולין וממלכת הונגריה, לשלוט על מולדובה. הוא גם ניסה, אך ללא הצלחה, ליצור מערכת של בריתות בינלאומיות נגד הטורקים העות'מאנים, לשלוח שליחים אל האפיפיור, אל ונציה, אל הונגריה, אל פולין, אל צ'כיה ואל פרס.
 
בתקופת שלטונו ניהל שטפאן מעל 40 קרבות ובמרביתם יצא כמנצח. הקרבות העיקריים היו הניצחון בבאיה (Baia), ב-[[1467]], על [[מתיאש הראשון, מלך הונגריה|מתיאש הוניאדי]] ההונגרי, ב-[[1469]] בליפניק (Lipnic) נגד הטטרים והניצחון ב-[[1497]] על המלך הפולני [[יאן הראשון אולברכט, מלך פולין|יאן אולברכט]] בקרב קוסמין. ניצחונו הצבאי הגדול ביותר היה ב[[קרב וסלוי]] (Vaslui), שנערך ב-[[10 בינואר]] [[1475]] נגד הצבא העות'מאני בראשות [[האדים סולימןסולימאן פאשה]]. לאחר שהפסיד בקרב וסלוי, יצא הסולטן [[מהמט השני]] בראש הצבא שהנחיל תבוסה לצבאו של שטפאן בקרב העמק הלבן (Valea Albă).
 
שטפאן נאלץ להכיר בחסות [[האימפריה העות'מאנית]] על נסיכות מולדובה, אך הצליח לקבל תנאי חסות טובים. בתמורה למס חסות שנתי צנוע, שמרה מולדובה על מוסדותיה וזכתה לאוטונומיה פוליטית פנימית.