פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: \1מיסים
{{ערך מורחב|ירושלים בתקופת בית ראשון}}
[[קובץ:City of David.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עיר דוד, מתוך [[דגם ירושלים בסוף ימי בית שני]]]]
על פי המסופר בתנ"ך, ירושלים הפכה תחת שלטון דוד המלך למרכז המדיני-דתי של [[ממלכת ישראל המאוחדת]] ולמקום משכן [[ארון הברית]].{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל ב|ו}}-{{תנ"ך|שמואל ב|ז}}}} בנו של דוד, [[שלמה]], בנה את [[בית המקדש הראשון]] ב[[הר המוריה]] בסביבות ה[[המאה ה-10 לפנה"ס|מאה ה-10 לפנה"ס]], כ"בית זבול" (בית משכן?) לאלוהים וכסמל לזיקת העם לבית דוד. הבית נבנה בשטחו של גורן ([[ארונה|ארַוְנה היבוסי]]) שם רכש דוד את הקרקע, והקים בו [[מזבח]] לה'.{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל ב|כד|כא|כד}}}} בניית מכלול הבניינים ומערכות כלי הפולחן של בית המקדש ארכה, כנראה, 16 שנים - כאשר בניית המבנה עצמו נמשכה כשבע שנים. על פי המקרא, לצורך הבניה הטיל שלמה מסיםמיסים כבדים על העם, העסיק גם מומחים ובנאים [[פניקים|צידונים]] ויבא עצים וחומרי בנייה מחו"ל. על אף בניית בית המקדש בירושלים לא בוטל הפולחן ב[[במות]] ברחבי הארץ, ואלה הוסיפו לשמש לצורכי זבח וקורבן, אף על פי שהתורה אסרה שימוש בבמות בזמן שבית המקדש קיים. ברם, בהיעדר עדויות ישירות מחוץ לתנ"ך, שאלת קיומה של הממלכה המאוחדת, במיוחד תחת שלמה, נתונה למחלוקת. חוקרים רבים, שהבולט בהם הוא [[ישראל פינקלשטיין]] מפקפקים בכך, וגורסים שירושלים באותה תקופה הייתה עיר קטנה למדי. עם זאת, [[כתובת תל דן]] בה מופיע השם "בית דוד" לציון בית המלכות ביהודה, מצביעה לכאורה על קיומו של אדם בשם "דוד", שייסד את בית המלוכה ביהודה.
 
[[רחבעם]], בנו הבכור של שלמה, לא הצליח לשמור על שלמות הממלכה, ועם עלייתו לשלטון בשנת [[928 לפנה"ס]] היא התפרקה לשתי ממלכות נפרדות, [[ממלכת יהודה]] שכללה את שבטי בנימין, שמעון יהודה (ולוי) ובתוכה ירושלים, ו[[ממלכת ישראל]] שכללה את [[עשרת השבטים]] הנותרים (למעשה תשעה שבטים בעלי נחלות, ושארית [[שבט לוי]] שהיו מפוזרים בכל הנחלות). עם פילוג הממלכה נותקה ממלכת ישראל, רוב עם ישראל דאז, מהמקדש בירושלים - שהיה מעתה מרכז פולחן לממלכת יהודה בלבד. בממלכת יהודה הוסיפו לזבוח גם בבמות השונות עד לימי [[יאשיהו]] כשנהרסו ה[[במות]], ובית המקדש נהיה למקום היחיד לעבודת האלוהים. מאז נאסרה כליל [[עבודת אלילים]] באיסור חמור, והציווי לעבודת האלוהים האחד הפך לייסוד האמונה היהודית.
=== חורבן בית שני ===
[[קובץ:Francesco Hayez 017.jpg|שמאל|ממוזער|250px|'החרבת בית המקדש בירושלים' של [[פרנצ'סקו אייץ]] שמן על קנבס, 1867]]
לאחר מות הורדוס ומקץ תקופה קצרה של שלטון יורשיו, הפכה רומא את יהודה בשנת 6 לספירה ל[[התקופה הרומית בארץ ישראל|פרובינקיה רומאית בשם יודיאה]] שהייתה בשליטת נציבים. התקופה מתוארת בספרות כתקופה של [[אנרכיה]], תסיסה ו[[אלימות]], כאשר פעילות השלטון מצטמצמת לגביית מסיםמיסים ותו לא. תחושת ההתמרמרות של הציבור היהודי גברה והלכה, עד שבשיאה פרץ [[המרד הגדול]] שהסתיים בחורבן הבית.
 
על פי [[ספר יוסיפון]], במהלך השנה שבין [[69]] ו-[[70]] התחוללה בירושלים מלחמת אחים עקובה מדם. מנהיגי הקנאים, לוחמי הגליל [[יוחנן מגוש חלב]] ו[[שמעון בר גיורא]], האשימו את ההנהגה המתונה בירושלים בסיבות ל[[המרד הגדול#דיכוי המרד|כישלון המרד]] בצפון [[ארץ ישראל]] ולא בחלו בהטלת שלטון [[טרור]] על מנת להשתלט על העיר.
[[ירושלים]] הייתה תחת '''שלטון הממלוכים''' החל משנת [[1260]] ועד שנת [[1516]]. תקופה זו בתולדות העיר חופפת את שנות שלטונם של ה[[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|ממלוכים בארץ ישראל]]. ירושלים הממלוכית הייתה עיר שולית מבחינה אסטרטגית, מדינית וכלכלית, ועם זאת בעלת חשיבות [[דת]]ית גבוהה, הן עבור השלטון הממלוכי ה[[אסלאם|מוסלמי]] והן עבור ה[[יהודים]] וה[[נצרות|נוצרים]]. לתפיסה זו של ירושלים כעיר קדושה אך זניחה מבחינה אסטרטגית היו מספר השלכות. אמנם ירושלים נשלטה, ככל עיר ממלוכית, על ידי [[מושל צבאי]] חילוני (נאיב), אך היה זה קצין בדרגה נמוכה. האיש החשוב בירושלים לאורך כל התקופה היה "הממונה על ההקדשים", איש דת, המכונה לעיתים בספרות בכינוי "המשגיח". רוב הנושאים במשרה זו פירשו אותה כפשוטה ובמובנה הצר, כלומר דאגו לבנייה ולשיפוץ של מבני דת בהר הבית ובסביבתו, ודאגו לרווחת אנשי הדת ותלמידי ה[[מדרסה|מדרסות]]. כל הכרוך בפיתוח לא-דתי של העיר נזנח בדרך כלל. במשך כל התקופה נותרה ירושלים עיר פרוזה (ללא חומות). בתחילה נומק הדבר בפחד מפני השתלטות [[צלבנים|צלבנית]] חוזרת תוך לכידת העיר והתבצרות בה. בהמשך נבע הדבר מחדלון השליטים החילונים, מחוסר בתקציב (ששימש רובו ככולו לפעילות דתית), ומרצון למצב את מעמד העיר כעיר קודש בלא סממנים של צבא.
 
על פי החוק הממלוכי לא יכול היה בעל תפקיד להוריש רכוש לצאצאיו, היות שהרכוש נחשב כחלק מן המשרה. על כן, הדרך היחידה של בעל תפקיד ממלוכי לדאוג לצאצאיו הייתה באמצעות הקדשת רכושו להקדש ([[וקף]], وقف) תוך מינוי בנו למנהל נכסי ההקדש, כך שיזכה ל[[שכר]] ממנו. מבני דת ושירותי דת רבים בירושלים הוקמו בזכות הקדשים אלה. המקום המרכזי מבחינת חשיבותו ופיתוחו היה [[הר הבית]] וסביבותיו, ושם הוקמו מרבית המבנים המוקדשים. מוסדות ההקדש ואנשי הדת היו פטורים מתשלום [[מס]]ים, ובעיקרו של עול המסיםהמיסים נשאו הקהילות הנוצריות והיהודים. במצב זה, שבו מיעוט של משלמי מסיםמיסים נשא בנטל, הייתה קופת העיר לרוב במצב מדולדל ביותר, שלא איפשר תחזוקה שוטפת ופיתוח עירוני. פיתוח פרויקטים לא דתיים, כמו אספקת ה[[מים]] בימי הסולטאן [[ממלוכים#הסולטאנים העיקריים|קאיתבאי]], התבצע, בדרך כלל, על בסיס תקציבים מן השלטון המרכזי ב[[קהיר]].
בשנות הדעיכה, במיוחד לאחר [[1454]], גברו הסכסוכים בין הממונה על ההקדשים לבין מושל העיר החילוני, עובדה שהפקירה את העיר כליל לפשיטות שבטים [[בדואים|בדואיים]] ולהזנחה ושיתוק של המערכות העירוניות כאספקת המים, ניקיון וכיוצא באלה.
 
234,145

עריכות