בניטו מוסוליני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לכניעה ללא תנאי
מ בוט החלפות: \1מיסים
שורה 116:
מוסוליני הגיע לעמדת כוח על רקע משבר כלכלי וחברתי. כאשר עמד לבחירות בשנת [[1919]] היה מצעו שמאלי, וקרוב ל[[סוציאליזם]]. עם עלייתו לשלטון, עמד, למעשה, בראש מפלגה שכללה אלמנטים [[סינדיקליזם|סינדיקליסטים]], אלמנטים [[קורפורטיזם|קורפורטיסטים]] שהיו למדיניות המוצהרת של מפלגתו, ואלמנטים בריוניים, שכל רצונם היה להמשיך באלימות כנגד הסדר החברתי הקיים. לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי את שלטונו החל מוסוליני ברפובליקה פרלמנטרית בראש מפלגה אחת מני רבות בקואליציה.
 
בתחילה ניהל את כלכלתה של איטליה שר האוצר הליברלי [[אלברטו די-סטפני]]. מדיניותו הייתה מדיניות [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] מתונה, וכללה רפורמות במערכת המס, שעיקרן הפחתת המסיםהמיסים הישירים והעלאת המסיםהמיסים העקיפים. די-סטפני ביטל את תקנות שעת החירום שנותרו מתקופת המלחמה, עודד את החיסכון והפחית את המכסים, וכן ניסה למשוך משקיעים זרים באמצעות הסכמי סחר. נעשה ניסיון לייצב את התקציב, ולהוריד את ה[[סובסידיה|סובסידיות]]. חלק חשוב מתוכניתו של די-סטפני היה ייעול [[המגזר הציבורי]], וכלל גם פיטורים של עובדי מדינה. עד לסיומו של משבר מטיאוטי, בשנת [[1925]], הצליח די-סטפני לאזן את התקציב ולהשיג הישגים בתחום הצמיחה; זו האחרונה הגיעה בתקופתו ל-5.3% לשנה.
 
אך לאחר סיומו של משבר מטיאוטי, חש מוסוליני חזק מספיק על מנת לקחת לידיו שליטה רבה יותר בתהליכים הכלכליים. לטענתו, לא עלה לשלטון רק על מנת "לעסוק במינהל של יום יום". נטייה זו, בצירוף לחץ חזק של בעלי קרקעות בדרום ומספר תעשיינים מהצפון כנגד ביטול הסובסידיות והסרת מגבלות הסחר, הביא להחלפתו של די-סטפני ברוזן [[ג'וזפה וולפי]], ובלקיחת חלק משמעותי יותר בהחלטות הכלכליות על ידי מוסוליני באופן אישי.
שורה 137:
 
====התערבות ממשלתית וחתירה לאוטארקיה====
עוד מאמצע שנות ה-20 החל מוסוליני במדיניות שנועדה להביא את איטליה למצב של [[אוטרקיה]], מדינה המספקת את צורכי עצמה, במיוחד בשטח ה[[דגן]]. "הקרב על הדגן" עליו הכריז מוסוליני כלל הכשרת אדמות חקלאיות לגידול דגנים והגדלת המסיםהמיסים על ייבוא דגנים. מוסוליני שאף להרחיק את האיטלקים מהערים וליישבם בכפר, מטרה ארוכת טווח שלהשגתה הושקעו משאבים רבים. ההתפתחויות הבינלאומיות בשנות השלושים, יחד עם הניסיונות להתרחבות טריטוריאליות שהפכו מלחמה עולמית לאפשרית, הביאו לעידוד המדיניות האוטארקית. מטרה זו הייתה רחוקה מהשגה; היא דרשה השקעה בזבזנית של משאבים ביצירת תעשיות חדשות, והפיכת חלקים שונים ובלתי קשורים של המשק האיטלקי לתלויים זה בזה. הדבר אך הוסיף לקיפאון המשקי. כך, למשל, תעשיות המזון נאלצו להיות תלויות בתעשיות האריזה, שנצטוו, בתורן, לרכוש אך ורק חומרי גלם שיוצרו באיטליה.
 
בחזונו ראה מוסוליני את קידום הכלכלה באמצעות פרויקטים ציבוריים גדולים ויוזמות ממשלתיות, מתוך תקווה שכך יצליח להיאבק בשפל ובמיתון ולמנוע [[אבטלה]]. כך יצר פרויקטים ציבוריים גדולים. אחד הגדולים שבהם, שהחל ב-[[1928]] וכונה "הקרב על האדמה", היה ייבושו של חבל ביצות שומם הקרוי [[ביצות פונטינו]], הכשרתו לחקלאות ויישובו במשפחות חקלאיות מאזורים אחרים של איטליה.