קתרין מקינון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bot
מ בוט החלפות: \1דייווי\2
שורה 3:
 
==ביוגרפיה==
קתרין מקינון נולדה למשפחה מבוססת ב[[מינסוטה]]. אימה היא אליזבת ולנטין דייויסדייוויס ואביה ג'ורג' אי מקינון היה עורך דין, חבר קונגרס [[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקאי]] (בשנים [[1949]]-[[1946]]) ושופט בבית המשפט לערעורים של [[ארצות הברית]] מ-[[1969]] עד [[1995]] (מונה על ידי [[ריצ'רד ניקסון]]). למקינון שני אחים צעירים ממנה.
 
מקינון למדה ב"סמית' קולג'", מכללה לנשים ואחת מ"שבע האחיות" (קבוצת מכללות נשים שמקבילה במובן מסוים ל[[ליגת הקיסוס]]), בה למדו גם אימה וסבתה. היא סיימה תואר ראשון בהצטיינות בממשל ב-[[1969]]. לאחר מכן למדה משפטים ב[[אוניברסיטת ייל]] וקיבלה תואר ב-[[1977]], ומאוחר יותר דוקטורט ב[[מדע המדינה]], אף הוא מאוניברסיטת ייל, בשנת [[1987]]. כיום היא מכהנת כמופקדת הקתדרה ע"ש אליזבת אי לונג בפקולטה למשפטים של [[אוניברסיטת מישיגן]] וכפרופסורית אורחת בפקולטה למשפטים של [[אוניברסיטת שיקגו]].
שורה 49:
בפברואר [[1992]] קיבל בית המשפט העליון של [[קנדה]] את התאוריות של מקינון במידה רבה. זאת בכל הנוגע לשוויון, ולהתנגדות לפורנוגרפיה. בית המשפט ציטט באופן נרחב את המסמך שהיא כתבה במשותף בפסיקה נגד מפיץ הפורנוגרפיה ממניטובה דונלד באטלר (פסיקת באטלר).
 
פסיקת באטלר הייתה שנויה במחלוקת; לפעמים נטען שמשלוחים של ספרה של דבורקין, שותפתה של מקינון, "פורנוגרפיה" נתפשו על ידי סוכני המכס הקנדים על פי תקנות אלה, כמו גם ספרים של [[מרגרט דיראס]] ודייוידודייוויד ליביט. הספרים אכן נתפשו על ידי המכס, אולם לא כתוצאה מפסיקת באטלר. לעומת זאת תביעות מוצלחות על פי פסיקת באטלר היו נגד כתב העת ה[[לסביות|לסבי]] ה[[סאדו-מזוכיזם|סאדו-מאזוכיסטי]] Bad Attitude, כמו גם על בעליה של חנות ספרים ללסביות ו[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] שמכרו אותו. הרשויות הקנדיות פשטו גם על גלריה לאומנות, והחרימו ציורים שנויים במחלוקת המתארים ניצול ילד. פעילי חופש הביטוי וזכויות גאים רבים טענו כי החוק נאכף באופן סלקטיבי ומכוון אל קהילת ה[[להט"ב]].
 
מקינון ייצגה נשים [[בוסניה והרצגובינה|בוסניות]] ו[[קרואטיה|קרואטיות]] שהאשימו [[סרביה|סרבים]] ברצח עם ב-[[1992]]. היא ייצגה את התובעת ס. קאדיק, בתביעה של קאדיק נגד המנהיג הסרבי [[רדובאן קרדז'יץ']] שהוגשה ב[[ניו יורק]]. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והיה הראשון שאישר כי [[אונס]], [[זנות]] כפויה ו[[הריון]] כפוי הם מעשים המהווים [[רצח עם]]. על פי מקינון, הגישות המסורתיות של זכויות אדם טעו בהזניחן את הניצול הייחודי המופנה כנגד נשים (כלומר אלימות מינית), הן בזמן מלחמה והן בעת שלום.