חוסר אונים נרכש – הבדלי גרסאות

'''חוסר אונים נרכש''' (וגם: '''חוסר אונים נלמד''' או '''אי-שליטה נלמדת''') הוא מצב [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] הנוצר בעקבות חוויות מרובות של היעדר שליטה בהן אין לפרט יכולת לשנות מצב בלתי נעים.

חוסר אונים נרכש שונה מ[[למידת בריחה]], המאפשרת הפסקת [[גירוי]] בלתי נעים ומ[[למידת הימנעות]], המאפשרת הימנעות עתידית מגירוי בלתי נעים פוטנציאלי. זאת משום שבשני המקרים הללו הפרט מאמין שיש בכוחו להשפיע על הסביבה, לשנות את המצב הקיים או את התגלגלות האירועים הבאים. להבדיל, חוסר אונים נרכש מאופיין בקבלה פסיבית של המצב ללא ניסיון להוביל לשינוי.

התאוריה מניחה כי בחלק גדול ממצבי הלחץ האדם תופס את עצמו במידה מסוימת כחסר שליטה, או חסר אונים בלשון התאוריה, שהרי אילו הייתה לו שליטה מלאה באירועים הוא לא היה גורם לעצמו אירוע שלילי. התאוריה ממשיכה ושואלת, מה תהיה ההשפעה של תחושת חוסר האונים שנחוותה במצב הלחץ על הסתגלותו של האדם בעתיד, באילו מקרים תחושת חוסר האונים תמשיך ללוות את האדם לאחר שהסתיים מצב הלחץ, וכיצד היא תשפיע על מצב רוחו ועל תפקודו.

כתוצאה מכך ישנם מצבים מסוימים בהם קיימת סבירות גבוהה יחסית להתפתחות של חוסר אונים נרכש.

בנוסף, תחושת חוסר אונים יכולה גם לעכב תהליכי [[למידה]]{{הערה|שם=מדברים}}.

על פי תאוריית חוסר האונים הנלמד [[דיכאון]] ו[[מחלת נפש|מחלות נפש]] קרובות אחרות הם תוצאה של תפיסה של העדר שליטה בסיטואציה{{הערה| Seligman, 1975|שמאל=כן}}.