חוק הרפורמה של 1832 – הבדלי גרסאות

גבולותיהם של מחוזות כפריים נקבעו החל מן המאה השמינית לספירה, ומספר הבוחרים במחוז נע לרוב בין 1,000 ל-20,000. כל מחוז כפרי בווילס שלח לפרלמנט נציג יחיד, ובאנגליה - שניים. מחוזות עירוניים נוצרו בחלקם בימי הביניים על ידי שריפים מחוזיים, בתקופה שבה גם יישוב קטן יכול היה למלא תפקיד של עיירת מחוז. במשך השנים העניקו מלכי אנגליה ייצוג בפרלמנט למחוזות עירוניים ושללו את הייצוג מאחרים, כשההחלטה אילו ערים יזכו בייצוג נעשית באופן קפריזי ונקודתי ולא בצורה שיטתית. המחוז העירוני האחרון שנוצר היה ניוארק, ב-[[1661]]. רוב המחוזות העירוניים באנגליה בחרו שני נציגים לפרלמנט, המחוזות בווילס וחלק מאלה שבאנגליה בחרו נציג בודד, ו[[לונדון]] ומחוז עירוני נוסף בחרו ארבעה.

 

 

שינויים דמוגרפיים שהתחוללו במשך השנים, כאשר יישובים שונים איבדו את חשיבותם ואוכלוסייתם הדלדלה, ואחרים גדלו מאד, העצימו את הפערים בין הייצוג לפרלמנט לבין המציאות הדמוגרפית. תהליך זה הואץ בשל [[המהפכה התעשייתית]], שגרמה למעבר תושבים רבים לערי התעשייה המתפתחות. כך התקיימו בבריטניה מחוזות עירוניים שהיו למעשה כפרים, והיו בהם רק כמה מאות או אף עשרות בוחרים (אלו כונו [[מחוז רקוב ומחוז כיס|"מחוזות רקובים" או "מחוזות כיס"]]). מחוזות אלה היו מועדים לשוחד בחירות, כיוון שדי היה בקניית קולותיהם של אנשים מעטים כדי להשיג מקום בפרלמנט. שוחד הבחירות הסתייע בעובדה, שההצבעה נעשתה בגלוי, ולכן המשחד היה יכול להיות בטוח שהמשוחד הצביע עבורו. מחוזות רבים היו נתונים למעשה בידיו של אציל כפרי, בעל האדמות הגדול במחוז (מכאן הכינוי "מחוז כיס"). חלק מבני האצולה הגבוהה, שירשו קרקעות בכמה מחוזות, יכלו להכניס לבית הנבחרים כמה מבני חסותם. היו דוכסים שחלשו על עשרה מושבים ויותר. נציגים שנבחרו הודות לתמיכתו של פטרון אציל נאלצו בדרך כלל להצביע לפי רצונו, כיוון שהוא היה יכול למנוע את בחירתם מחדש.

===חקיקת חוק הרפורמה===

[[קובץ:Charlesgrey2.jpg|שמאל|ממוזער|150px|צ'ארלס גריי (הלורד גריי) שבעת כהונתו כראש ממשלה נחקק חוק הרפורמה]]

 

גריי, ליברל שצידד ברפורמה מאז היבחרו לפרלמנט ב-[[1786]], ניסה להעביר את חוק הרפורמה מיד עם מינויו לראש ממשלה בחודש מרס [[1831]]. החוק עבר ברוב דחוק בקריאה ראשונה ושנייה בבית הנבחרים, אך השלמת תהליך החקיקה נכשלה ולכן פוזר הפרלמנט. שאלת הרפורמה עמדה במוקד מערכת הבחירות והוויגים חסידי הרפורמה זכו לרוב גורף, תוך שהם מנצחים כמעט בכל המחוזות שבהם היה קהל בוחרים ממשי. נוסח שני של החוק אושר בבית הנבחרים ברוב של כמאה צירים, אך טורפד בבית הלורדים, בין היתר בגלל התגייסות של [[לורדים רוחניים|נציגי הכנסייה בבית הלורדים]] נגדו. הזעם הציבורי על דחיית הרפורמה התבטא בגל של [[מהומה|מהומות]] אלימות שנמשך מספר ימים בכמה ערים. נוסח שלישי של החוק אושר בבית הנבחרים במושב הבא שלו, במרס [[1832]], והועבר לבית הלורדים. מתנגדי הרפורמה בבית הלורדים, שלא רצו לקומם את הציבור בהצבעה נגד הצעת החוק, ניסו להכניס בה שורה של שינויים כדי לעקרה מתוכן. בתגובה הציעו שרי הממשלה למלך [[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]] להעניק תוארי אצולה (המקנים מושב בבית הלורדים) לעשרות פוליטיקאים חסידי הרפורמה, כדי לאפשר את העברת הצעת החוק ללא שינויים משמעותיים. המלך, אף שתמך ברפורמה, נרתע מצעד קיצוני שכזה, ולכן התפטר גריי. [[הדוכס מוולינגטון]], בעל העמדות השמרניות הקיצוניות, התבקש להרכיב ממשלה במקומו. התפתחות זו הציתה גל נוסף של מהומות, שכונו "ימי מאי", במהלכן הותקפו בתים בבעלותם של לורדים ושל בישופים, ובתי כלא נפרצו. לדעת היסטוריונים מסוימים, בהם [[אריק הובסבאום]], בריטניה הייתה קרובה ל[[מהפכה]] בימים אלה. עתה שינה המלך את עמדתו: הוא שב והטיל על גריי להרכיב ממשלה, ואיים על הלורדים כי אם יעמדו בהתנגדותם, יכניס עשרות ויגים לבית הלורדים, במספר הדרוש כדי לאפשר את אישור הרפורמה. האיום פעל את פעולתו, רוב מתנגדי החוק נעדרו מההצבעה, וב-[[4 ביוני]] הוא אושר בבית הלורדים. ב-[[7 ביוני]] 1832 נכנס החוק לתוקף לאחר שאושר בידי המלך.