היסטוריה של אמריקה הלטינית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ בוט החלפות: שוויון, \1מיסים |
||
שורה 37:
רוב המתיישבים הפורטוגזים שכנו לאורך החופים ועסקו ב[[חקלאות]]. אולם היו קבוצות של [[ישועים]] אשר חדרו יותר פנימה לתוך היבשת כדי לנצר את הילידים. קבוצות נוספות אשר נכנסו לתוך היבשת היו ה[[בנדיראנטס]] אשר חדרו בקבוצות לתוך היבשת בחיפוש אחר [[זהב]], עבדים, [[יהלום|יהלומים]] ושאר מקורות הכנסה. הבנדיראנטס יסדו בדרכם יישובים באזורי מכרות, אשר חלקם קיימים עד היום. בשנת [[1698]] נמצאו כמויות גדולות של זהב באזור [[מינאס ז'ראיס]] שהביאו לגידול האוכלוסייה בפנים הארץ. למרות ההגבלות שחלו על הפורטוגזים על פי תנאי חוזה טורדסיאס, חדרו הפורטוגזים לעומק היבשת הדרום אמריקאית, ממערב לקו התיחום בין הספרדים לפורטוגזים. רכסי ה[[אנדים]] ונהר [[פרנה (נהר)|פאראנה]] אשר הפרידו בין המושבות הספרדיות לשטחי ברזיל, מנעו מהספרדים לאכוף את תנאי ההסכם בחלקים הפנימיים של היבשת הדרום אמריקאית.
הכתר הפורטוגזי דאג להפעיל את שליטתו הישירה על תושבי ברזיל בגביית
===המושבות הצרפתיות===
שורה 64:
המאבקים הבין-גושיים לא פסחו על אמריקה הלטינית בתקופת [[המלחמה הקרה]], והם הגיעו לשיאם ב[[משבר הטילים בקובה]] ב-[[1962]]. ב[[המהפכה הקובנית|מהפכה הקובנית]] ב-[[1959]] הודח שליט [[קובה]] הפרו-אמריקני [[פולחנסיו בטיסטה]], ואת מקומו תפס [[פידל קסטרו]], שביצע שורה של [[רפורמה אגררית|רפורמות אגרריות]] ו[[הלאמה|הלאמות]]. מדיניות זו הביאה לניתוק היחסים בין המדינות ולהטלת [[אמברגו]] אמריקני. את הוואקום שנוצר מילאה [[ברית המועצות]], שהייתה לבת בריתה של קובה, וב-[[1961]] הודיע קסטרו על אימוץ ה[[קומוניזם]]. ההידרדרות ביחסים הייתה מהירה, ולאחר כישלון [[הפלישה למפרץ החזירים]] הוצבו בקובה טילים סובייטים שהיו עלולים להצית [[מלחמה גרעינית]]. החשש האמריקני מפני עליית משטרים קומוניסטיים נוספים שינה את אופי מעורבותה ביבשת, והיא עסקה לא פעם בהפלת משטרי שמאל או בסיכול עלייתם. כך, למשל, סייעה בלכידתו של [[צ'ה גווארה]] ב[[בוליביה]] ב-[[1967]], תמכה בהפיכה הצבאית ב[[צ'ילה]] נגד הנשיא ה[[מרקסיזם|מרקסיסטי]] [[סלוודור איינדה]] ב-[[1973]], והעניקה סיוע כספי וצבאי למחתרת ה[[קונטראס]] שפעלה נגד המשטר ה[[החזית הסנדיניסטית|סנדיניסטי]] ב[[ניקרגואה]] ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]].
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 אירעו מספר הפיכות צבאיות במדינות אמריקה הלטינית. ב[[ברזיל]] הופל הנשיא [[ז'ואו גולאר]] ב-[[1964]] והונהגה [[היסטוריה של ברזיל: דיקטטורה צבאית (1964 - 1985)|דיקטטורה צבאית]]. המשטר הצבאי הפעיל נגד מתנגדיו שיטות של טרור ו[[עינויים]], והשתמש לשם כך ב[[שירות המידע הלאומי]]. בעקבות משבר כלכלי חריף ומחאות עממיות המוניות, הושב השלטון הדמוקרטי ב-[[1985]]. ב[[צ'ילה]] הנהיג [[אוגוסטו פינושה]] הפיכה צבאית ב-[[1973]]. הוא הנהיג כלכלה [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] שהעמיקה את העוני ואי
עד [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] חזרה הדמוקרטיה למרבית מדינות אמריקה הלטינית. נכון לשנת [[2010]], המדינה היחידה בה מונהג משטר שאינו דמוקרטי היא [[קובה]], אם כי גם במדינות אחרות הדמוקרטיה אינה יציבה. [[הוגו צ'אווס]] נבחר אמנם לנשיא [[ונצואלה]] בבחירות דמוקרטיות, אך ב-2010 החליט הקונגרס להעניק לו לתקופה של 18 חודשים סמכויות [[חקיקה]] נרחבות, שאינן מקובלות במשטרים דמוקרטיים. ב-[[2009]] נערכו בחירות דמוקרטיות ב[[הונדורס]], אך הדבר אירע לאחר שהנשיא הנבחר [[מנואל סלאיה]] הודח בהפיכה צבאית.
| |||