הבדלים בין גרסאות בדף "שאפור השני"

מ
בוט החלפות: \1מיסים
מ (תיקון מאפייני תמונות בתבניות: ממוזער ← מרכז, השמטת שמאל או ימין (תג))
מ (בוט החלפות: \1מיסים)
שאפור צעד מזרחה לטראנסאוקסאניה כדי להלחם בנוודים המזרחיים. הוא ניצחם וסיפח שטחים חדשים כמחוז נוסף לאימפריה, והשלים את כיבוש האזור שהוא כיום [[אפגניסטן]]. בעקבות הכיבושים הללו, התרבות הסאסאנית גם היא התפשטה, ואמנות סאסאנית חדרה לטורקיסטאן והגיעה עד ל[[סין (אזור)|סין]]. שאפור השני, יחד עם המלך הנווד גרומאטס, החל במסע שני כנגד הרומאים ב-[[359]], והצליח לכבוש את הערים סינגארה ואמידה. בתגובה, הקיסר הרומאי [[יוליאנוס הכופר]] ([[361]]-[[363]]) פלש עמוק לתוך השטח הפרסי וניצח את כוחותיו של שאפור ב[[קטסיפון]], אך לאחר שלא הצליח לכבוש את הבירה, נהרג הקיסר תוך ניסיון נסיגה לשטח הרומאי. יורשו [[יוביאנוס]], שנלכד בגדה המזרחית של הפרת, נאלץ להסכים לעביר את כל המחוזות שהפרסים העבירו לרומאים ב-298 וכן את סיניביס וסינגארה, על מנת להבטיח מעבר בטוח לצבאו אל מחוץ לפרס.
 
שאפור השני נקט במדיניות דתית קשוחה. תחת שלטונו נחתמה ה[[אווסטה]], הכתבים הקדושים של הדת הזורואסטרית, כופרים נענשו ונוצרים נרדפו.{{הערה|Touraj Daryaee, “[http://www.iranicaonline.org/articles/shapur-ii ŠĀPUR II],” '''Encyclopædia Iranica''', online edition.}} רדיפת הנוצרים הייתה תגובה לניצור האימפריה הרומית בידי [[קונסטנטינוס|קונסטנטינוס הגדול]] ([[324]]-[[337]]). על פי ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]], שאפור השני - בניגוד ל[[שאפור הראשון]], שהיה ידידותי כלפי יהודים - דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מסיםמיסים מופרזים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת חגיגה]],''' [[s:חגיגה_ה_ב|דף ה' עמוד ב']]. לפי התיארוך, "שבור מלכא" המוזכר שם היה שאפור השני.}}, רדף את החכמים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[בבא מציעא|מסכת בבא מציעא]],''' [[s:בבא_מציעא_פו_א|דף פ"ו עמוד א']] - אמנם לא מוזכר שם שאפור השני בשמו, אך תקופת שלטונו חופפת לזמן חייו של האמורא [[רבה]]; וכן ב'''תלמוד בבלי, [[מסכת תענית]],''' [[s:תענית_כד_ב|דף כ"ד עמוד ב']].}}, ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים{{הערה|'''תלמוד בבלי, [[מסכת פסחים]],''' [[s:פסחים_ה_ב|דף ה' עמוד ב']] ופירוש [[רש"י]] שם.}}. רדיפת היהודים הייתה בחלקה תגובה לעימותים בין-דתיים בין הנתינים היהודים והנוצרים בממלכה.{{הערה|G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” '''Iranica Antiqua''' 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138.}}
 
בסוף שלטונו של שאפור, האימפריה הפרסית הייתה חזקה מתמיד, כשאויביה ממזרח נכנעו לה וארמניה מצויה תחת שלטון פרסי.