פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני 9 חודשים
מ
בוט החלפות: אוניברסיטאות
את הקראת שירתה הפומבית הראשונה עשתה פרקר ב-1963, ועד 1968 כבר הייתה משוררת מקובלת במרחבים אקטיביסטים של נשים - לסביות, פמיניסטיות, ושחורות. נושאי שיריה כללו את [[מלחמת וייטנאם]], זכויות האזרח, גזענות, זכויות נשים ועוד. מה שייחד אותה בתור משוררת היה שהיא לא רק פרסמה את שיריה בכתב, ולא רק הקריאה אותם באירועי חתימה, אלא נתנה בקריאתה מופע, ולכן נחשבה גם למופיעה בימתית. ספרה הראשון, "ילדה של עצמי" (באנגלית: Child of Myself) יצא ב-1972.
 
קהל קוראיה המשיך לגדול במשך שנות ה-70, והיא המשיכה לפרסם שירים, מקבצים, והקלטות שזכו לקבלה פופולרית וביקורתית נלהבת. בתוקפה זו, היא פרסמה אנתולוגיות מוקלטות בשיתוף פעולה עם ג'ודי גראן, והחלו ללמד את עבודתה בתוכניות מגדר באוניברסיטותבאוניברסיטאות אמריקאיות. שיתופי פעולה נוספים שלה היו עם [[אודרי לורד]], ונוצר בין השתיים קשר הדוק אשר נמשך על למותה של פרקר והיווה השראה לדורות המשך של משוררות ואקטיביסטיות; ועם שריל קלארק, שקראה לפרקר "הקול המוביל" של השירה הלסבית, והגדירה את שירתה של פרקר כמכוונת לעמת את הקהילות הלבנות והשחורות כאחת עם "הסכנה הכרוכה בלהיות לא-לבן, לא-זכר, ולא-הטרוסקסואל בתרבות שהיא גזענית, מיזוגנית, הומופובית, ואימפריאליסטית."{{הערה|שם=מייסון}}
 
בשנות ה-70 פרקר החלה להיות פעילה בארגון [[הפנתרים השחורים]], וב-1980 היא יסדה את המועצה המהפכנית של הנשים שחורות (באנגלית: Black Women's Revolutionary Council), וגם תרמה להקמת קולקטיב דפוס הנשים (Women's Press Collective), בנוסף לפעילות שוטפת במגוון ארגונים להט"בים.{{הערה|שם=אנציק}} מ-1978 ועד 1987 היא עבדה במרכז לבריאות האישה באוקלנד כרכזת רפואית.
 
==מורשת==
פט פרקר נחשבת למשוררת מובילה בתחומי לימודים קווירים, פמיניזם ואקטיביזם שחור. נקראו על שמה בניינים רבים, כמו ספריה עירונית ב[[ניו יורק]], מרכז קהילתי ב[[שיקגו]], וכן תוכניות מלגה ללימודי נשים באוניברסיטותבאוניברסיטאות.{{הערה|שם=הארץ|1=[http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2310628 פט פרקר: קולה של מחאה פוליטית ואינטימית] תומר מיכלזון, הארץ, 4 במאי 2014}}
 
==רשימת פרסומים==
245,201

עריכות