ההפיכה באיראן (1953) – הבדלי גרסאות

על רקע התגברות התנועה האנטי-מערבית בחברה האיראנית, שהייתה נגד השליטה המדינית והכלכלית של מדינות וחברות זרות באיראן, עם תחילת שנות ה-70 הגביר השאה את גובה המסיםהמיסים שהיה על חבורת זרות הפועלות באיראן לשלם מ-50% ל-80%, וקבע את תשלומי התמלוגים מ-12.5% ​​ל-20%. כך שחברות הנפט הרוויחו רק כ-22 סנט לחבית נפט. באותה העת גם השליטה על קביעת מחירי הנפט חזרו לשליטה איראנית. בשנת 1973 השאה סייע להנדס את [[משבר האנרגיה העולמי|משבר הנפט של 1973]] במסגרת הקמת [[אופ"ק]], שהגבירה את ההכנסות מהנפט והובילו לפיתוח כלכלי-חברתי מהיר של המדינה. השאה אף הצהיר כי לא יחדש את קונסורציום הנפט של שנת 1954 עם חברת הנפט האנגלו-איראנית שעתידה הייתה לפוג בשנת 1979. בתקופה זו השאה החל לפעול באופן עצמאי יותר ויותר מהמערב, כך שהחל מאמצע שנות השבעים ארצות הברית, בתקופתו של [[ג'ימי קרטר]], החלה למשוך מתמיכתה בשאה. התרחבותה המהירה של כלכלת המדינה יצרה מתחים בלתי צפויים במרקם החברתי שסייעו להתקיימותה של [[המהפכה האיראנית]]. עם זאת מעשיו של השאה לפיתוח איראן והתרחקותו מהמערב לא השכיחו את הסיוע שהגיש השאה בתקופת מוסדאק לבריטים ולאמריקאים, ואת הסלידה שפעולה זו יצרה בקרב העם, כך שכשהגיע הרגע הגורלי של והחלה [[המהפכה האיראנית|המהפכה]] העם נטש את השאה וזאת לאור זיכרון שיתוף הפעולה עם המערב. למרבה האירוניה גם המערב, ובמיוחד ארצות הברית לא סייעו לו בשעה קשה זו וזאת לאור התרחקותו מהם.